טרום שינה .
 היום הבא כבר הולך ונרקם .
אלפי זנבות לטאה קרועים מתרוצצים  כאחוזי טזזית  מחפשים להתחבר אל עתיד חזק יותר .
כזו היא תחושת הרטט הנעים  של אחרי רכיבה חזקה וממצה  .
זהו שלב ההתמסרות למרקוח הזורם בנימי הדם המשרה תחושה מרדימה ומענגת  בזכות הרכיבה במסלול .
בשנה האחרונה אני כמעט ולא רוכב במסלול בגפי , לרוב מישהו מצטרף ולעיתים ממש ברגע האחרון .
היום רכבתי לבד .

לא מומלץ לרכוב לבד , יגידו מקורבי , ואני אשיב להם , הרי לרבוץ מול הטלוויזיה זה הרבה יותר מסוכן .
וכאילו  להקטין את  זמן החשיפה לרכיבה בדד אני פשוט טס וכך מקצר את זמן השהות המסוכנת בשטח .
בעצם בהפוכה הצלחתי למצוא  תירוץ לטוס עם האופניים , בינינו ,  הרי  יותר בטוח לרכוב בקצב רגיל .
לכן אני מנסה להאט את עצמי בכל מיני דרכים שונות .

ברכיבה הזו שיננתי כל הדרך את מילות השיר של אריק אנשטיין

"סע לאט , צבי אומר שגשמים כאלו מזיקים לחקלאות" .
 זה לא עזר לי להאט  ובדחף ילדותי מה אני ממצה את היכולות עד תום .

ולמה רציתי להאט ?
מכיוון שמחרתיים ביום שישי  צפוי לי טיול לא קל , אם אינני טועה דרגת קושי "למתקדמים" 
מסלול הטיול  בסביבות  פארק קנדה כולל  K21  שמורת המסרק , ועליה לנווה אילן .
בסכ"ה מסלול מעגלי של 38 ק"מ בנוף יפיפה ובעונה ירוקה ונהדרת .
לא צריכה להיות לי בעיה בביצוע  המסלול  , אלא שלאחרונה תוקפים אותי 
התקווצויות שרירים ואני חושש שאלו  יתקפו אותי שוב אם לא אשמור על עצמי .
ההתקווצויות האלו אכזריות ואלימות ,  אם אני לא מצליח להשתחרר תוך 4-5 שניות ההתקווצות יוצרת ממש טראומה לשריר .
והנה אני מוצא את עצמי בעיצומו של הטיול הקסום הזה בכיוון כללי לירושלים  
העלייה ב K 21 עברה  יופי .
הצמיג אחורי החדש  שוולבה אלברט  נאחז בדרדרת כמו שממית על זכוכית , צמיג חבל'ז , גם המנוע לא אכזב בכלל .
והנה אנחנו בסינגל יפיפה הזורם  לבריכת האגירה שליד ביר אל בירה [בית הקשתות ] פשוט מקסים ורגוע .
ומשם אנו שמים פעמינו לעלות לנווה אילן .
רוכב ממושמע אנוכי  ,  לא נעלם מעינו של המוביל ומשתדל לעזור ולשמש
כסמן  בפניות נסתרות למנוע קטיעת  זנב הטור המתנהל מאחור .
מוזר , ואינני זוכר את הנסיבות , מצאתי את עצמי מנותק מחבורת הרוכבים  ורוכב לבדי על דרך המלך לירושלים .
הדרך הזו שימשה מאות בשנים את עולי הרגל מכל העולם בדרכם מנמל יפו לירושלים הקדושה .
הדאגה מאיבוד הדרך  נמחקה מתודעתי לגמרי  ושקעתי  לאווירת צליינות .

באוויר ריחפה תחושה  של כח נסתר שיוביל  אותי   לירושלים . 
רכבתי  בדרך רחבה  ומוצלת ע"י שורת ברושים עתיקים .
דרך כזו נותנת תחושה נעימה  של מסע בין ארצי אוניברסאלי . 
בקטע הרכיבה הזה היתה  קרן שמש מדלגת  בין הברושים , וכך בין ברוש לברוש  לשברירי שנייה

הכתה הקרן בסנוורים פעם אחר פעם אחר פעם .
הסינוור הטריד ואפילו  גרם למעין הפנוט משכר .
 מראה הסיבוב התחיל להיפתח לנוף חדש  וכברת דרך קדימה כבר מבחינים במעלה הקרב ובא
לפתע אני מבחין במחזה שונה ומוזר , לא נותר לי אלא לשפשף את עיני
  וככל שאני מתקדם המראה הזה רוקם עור וגידים עד שאני מצליח להבחין  אפילו בפרטי , הלבוש ,

הגלגלים , מערכת ההילוכים ,  הכידון ,  השרשרת הכפולה . . . . . . . . . . 
אלוהי האופניים , אם אתה קיים תן סימן , האם  יש דבר כזה ?  מאיין  צצו הטיפוסים הללו  ?
השיירה התנהלה בקצב איטי  ובנחישות שלא מוטלת בספק , המטרה לעלות  בעזרת האופניים המוזרות שלהם  לירושלים .
ובכן חברים  . כדקה ארוכה הייתי צריך להסדיר את נשימתי  ולהבין  שאני צופה בחבורת צליינים בדרכם לירושלים .
לא יודע במה להתחיל קודם בפרטי הלבוש שנלקח הישר מימי הביניים או בתיאור האופניים המוזרות ?
אתחיל בביגוד מכיוון שככל הנראה האופניים תוכננו והותאמו  בעיקר לצורך

התאמה ללבוש המסורבל של הנזירים המצועצעים והצבעוניים האלו .
הכובעים הענקיים רחבי התיתורת השרוולים הנפוחים בפסים אדום שחור  הן בזרועות והן ברגלים 
הנעליים הגבוהות מאד  רכוסות שרוכים ארוכים עם שפיץ ארוך להדהים ,
שום דבר בלבוש הג'וקר הזה לא התאים לרכיבה ,  ואילו את האופניים
 היצרנים התאימו במיוחד לביגוד , כאילו שזה יעודם העיקרי , התאמה ללבוש המסורבל .
החבורה כללה שלושה רוכבי אופניים ארבע  פרידות עמוסות ציוד וזוג נושאי  כלים . 
קצב צעידת הפרידות קבע  את קצב הרכיבה , כמו שאמרתי איטי מאד , על גבול רכיבת קונטרול.
ועכשיו למראה האופניים .
אופני הרים שיכוך מלא  , גלגלים גדולים במיוחד כ 36 אינצ' צמיגי שטח  שמנמנים עם קוביות מאסיביות . 
כל פריט מסתובב  זכה למגן מיוחד למניעת הסתבכות בביגוד המסורבל  .
הכידון והאוכף היו מוגבהים בעוד כ 40  ס"מ מיותרים  כדי לחמוק 
מהבוץ והקוצים ,  השד יודע איך הם יורדים ועולים על האופניים האלו .
אילו צילמתי אותם הייתי מצליח לשחזר במדויק יותר את המראה המוזר .
לכל הרוחות !  למה אין עלי מצלמה ?  סיננתי.
מהלך השרשרת הכפולה נראה לי כחידה , מעל הקרנק הרגיל שהיה ללא פדאלים התמקם הקרנק השני  בעוד 40 ס"מ  ובעזרת שרשרת נוספת העביר את ההנעה מהקרנק העליון למטה לקרנק  התחתון ומשם לגלגל האחורי כמו באופניים לשניים  .
קשה  לפרט את שלל הפריטים הנוספים כמו פעמונים מראות ומגיני בוץ מצועצעים  ואפילו שימשיה קטנה כמו לעגלת תינוק .

בעודי  רוכב לצידם וצורב  את התמונות ההזויות בזכרוני , הסלולרי שלי מתחיל להשמיע את מנגינת שוליית הקוסם ,
אוייש , הלכתי לאיבוד ! שכחתי בכלל שאני  עם רוכב עם קבוצה חדשה , פישלתי בגדול , עכשיו  לך תמצא אותם  בסבך השבילים .
ואני  מעולם לא הייתי טוב בניווט . . . . . . רגע  רגע ?! 
מנגינת שולית הקוסם  ?  זו  בכלל מנגינת ההשכמה שלי ? ! ! !
כאב חד כמיתר פוקע  ותוקף את רגלי אני מזנק מהמיטה בכדי למנוע את  ההתקווצות המאיימת להתרחש בשריר התלת הראשי , ואז , אני ומתעורר לחלוטין . 
חי נפשי !
איך מתעדים את החלום ההזוי הזה ??  ומי יאמין לי שממש ראיתי את זה עם כל הפרטים הקטנים האלו עד למראה החישורים המוזהבים .

אולי טירוף האופניים בסופו של דבר היכה גם בי ?

ומה פתאום קפצה  לי שדרת ברושים עתיקים בדרך לירושלים ?

במחשבה שניה ולאחר מעשה הקטע יוקדש לקבוצת "רוכבי ההר - ירושלים - בית שמש"
 http://www.groopy.co.il/groupinfo.aspx?
שהטיול היחיד שטיילתי איתם יצר את החלום
מקווה שיהיו עוד טיולים כאלו 
  
הפרקים הנוספים
 1 המסלול כישות עצמאית
 2 החתונה
 3 עליתו ונפילתו של עירא
 4 שדות יקום בלילה
 5 הפלחית הקטנה
 6 שיתוק מערכות זמני
 7 נחשים בתל מיכל
 8 פטריה בשמי אפולוניה