הדיבל שעליו היה תלוי הרמקול של מערכת הסטראו העתיקה של יוסי ניתק מהקיר 
וארגז העץ הקטן שבנה במו ידיו צנח בהילוך איטי הישר על כתפו  בעודו ישן שינה עמוקה .
יוסי היה רווי בחומרים כמו  פרוזק וסמי הרגעה ,  לכן שנתו כבדה וארוכה מאד .
לעבוד באופן סדיר לא היה מסוגל , בעגה מקצועית זה נקרא פוסט טראומה .
כשש שנים לאחר "מלחמת כיפור" בה השתתף , אורח חייו התחיל להשתבש ותוך שנתיים  תפקודו החברתי התדרדר נואשות . 
ואילו הרמקול המדובר נפל ב 1991 , בחשבון פשוט  18 שנה לאחר המלחמה , מתוכם 12 שנים של יסורים הנובעים ממפגש  נפשו השברירית עם "תרחיש  מלחמה" .
 לעולם לא נדע היכן ממוקם ה"קצר" במוחו , קצר ששיבש לחלוטין  את אורח חייו , ולמה הכאב הכבוש בקע ממחבואו  שש שנים לאחר הטראומה .

ביציאה צפונה מנוף ים צמוד לאפולוניה יש גדר ולאורכה דרכים  חוליות  ,  שם עובר מסלול הרכיבה הקבוע שלי .
 ערב אחד בעודי נושם ומתנשף במסלול החולי הבחנתי בצללית של איש וכלבו החומקים  מתוך השטח האסור  .
 בראותי כלב גדול כהרגלי צעקתי  , כלב טוב ?!  מעין שאלה , משאלה ורמז לבעלים לשמור על כלבו  חלילה הוא מוטרף על רוכבי אופניים .
 יוסי  השיב  בצעקה , כלב טוב  לרוכבים טובים !
 וכך בהשראת  ההומור  נוצר הקליק בנינו , מרכיבה לרכיבה נפגשנו , הוא סיפר את סיפורו ואני את שלי .

חזרה לרמקול הצונח .

באותו היום קרן שמש שברירית , כזו קרן שעוברת בתוך צמרת עץ והעלים המרפרפים משתעשעים בעוצמתה וקיומה . 
קרן שמש כזו חדרה למחסן חומרי הנפץ הפסולים  במתחם תע"ש נוף ים ונפלה על שלולית קטנה של נוזל שמנוני .
הנוזל היה  בגווני חום עם ערוצים כחולים מתכתיים . הנוזל מוצה  במשך חודשים ארוכים  מתוך ארגזי חמרי הנפץ  הישנים .
איש  מעובדי תע"ש  לא הבחין בשלולית  .

קרן השמש שלנו ריפרפה בשלולית ובמשחקה יצרה למראית עין צורות ומעגלים קסומים המעוטרים בצבעי הספקטרום  .
היופי המוזר הזה לא עניין את השועלה קטנה שהצליחה לחדור למחסן כשחיפשה  אתר המלטה שקט  .

למראית עין פסטורליה בהתגלמותה ,

 משהו אמור לפגום בשלמות הזאת !

מרחוק נשמעו  קולות שיח רמים של שני עובדי תע"ש הקרבים  ובאים .

עם השמע הרעש ,  זקפה השועלה את אזניה וזינקה ממקומה וכך בדרכה למנהרת המילוט פגעה ביתד ברזל שנשען בקלילות על אחד הארגזים .

זהו רגע הסטורי ! 

תוך פיסות  זמן זעירות , המיקרו קוסומוס הזה כבר לא ישוב לקדמותו .

שוב בהילוך חוזר  .

שועלה מבוהלת פוגעת בברזל זווית הנשען על ארגז  , והמוט צונח  . . . . . . . 

נצח כמוס בתוך קפסולת זמן שאורכה שניות בודדות .

הברזל צונח לאיטו הישר לשלולית הנוזל השמנוני , וקיבלנו את המפץ הגדול בקנה מידה ישראלי .
הנוזל השמנוני הזה הוא הסיוט של אנשי  "סילוק פצצות"  ויצרני ראשי נפץ לטילים  , חומר בסיגנון "אה לה"  ניטרו גלצרין .
עוד פיסת זמן עוברת ונוצרת  "קלאסיקה"  של תגובת שרשרת ,  ה"אם אמה"  של תגובות השרשרת ובעקבותיה פטריה ענקית מתרוממת מעל נוף ים ואפולוניה .
 
שני העובדים האומללים לא זכו לשמוע את קול הנפץ .

  לדברי העיתונאים הדי הנפץ  הגיעו עד חולון .

ובתוך קפסולת הזמן הזו ,  הדף הפיצוץ האדיר משחרר  דיבל פלסטיק מהקיר והרמקול של יוסי צונח הישר על גופו המיוסר .

המציאות מזמנת לעיתים הפתעות חסרות פשר , ואכן  מאותו היום בפרק זמן של כמה חודשים  ,
מצבו של יוסי החל להשתפר , אפשר להגיד בעיקבות  רעשי רקע והדים עקיפים של אותו ארוע מפוצץ .

מאז , יוסי התחיל להיות פעיל איכות הסביבה ותמך במרץ בכל מה שקשור לניזקי התע"ש הוא תמך במאבק 
לבדוק את פשר הכתם הצהב למרגלות חוף אפולוניה , השפיע על קבלת ההחלטה  לבצע מחקר מדעי  על מהות החומר המסתורי  , היה מתנגד חריף לאי סדרים ולעשית רווחים של המקורבים לעירית הרצליה .
התריע על גזירת  קופונים אדירים ע"י בנית  שכונות בשטח התע"ש  וזעק נגד הרס אושיות טבע נדיר המצוי בשיטחי תע"ש השונים .
האיש הפך לצעדן .
העיסוק הכפיתי  סביב כל דבר הנוגע לתע"ש דמה למחלה חדשה ,מעיין  אובססיה חדשה חיובית שמילאה את עולמו .
וכך תוך כדי קולות חריקה מתרחקים של זחל סובייטי חלוד , הפוסט טראומה התגלגלה באיטיות  כמו שטיח ישן לתוך מחסן נעול ,  בתקווה שהמפתח  יאבד .

הסיורים הממושכים סביב ובתוך תע"ש  העלו את כשרו הגופני  ערנותו   וגמישותו .
אף מטפל פסיכולוגי בעבר לא הצליח  לשכנעו להיות פעיל גופנית  ולנקז את הרעלים המצטברים בגופו בעזרת נחילי  זיעה.
בסופו של דבר ,
מה שלא הצליחו לעשות המטפלים והתרופות , הצליח לעשות  הפיצוץ  הגדול בתע"ש נוף ים .

מבט על תמונת השער

הפרקים הנוספים
 1 המסלול כישות עצמאית
 2 החתונה
 3 עליתו ונפילתו של עירא
 4 שדות יקום בלילה
 5 הפלחית הקטנה
 6 שיתוק מערכות זמני
 7 נחשים בתל מיכל
8 פטריה בשמי אפולוניה