את הרכיבה התחלנו וסיימנו ברמת יוחנן
אז, קצת הסטוריה על המקום

באפריל 2012, חגגו בקיבוץ רמת יוחנן את חג העומר, זאת השנה ה-67. כתב עיתון "הארץ", רועי צ'יקי ארד, הגדיר את המאורע כ"חוויה שלא נגעו בה הקופונים, ההון וקבוצות הרכישה". ואכן, קיבוץ רמת יוחנן הינו אחד המקומות המיוחדים ביותר על מפת הגליל. מצד אחד, מדובר ביישוב כפרי וקסום אשר תושביו מנהלים קהילה מלוכדת ומשפחתית. מצד שני, היישוב מתאים את עצמו לתמורות הכלכליות והחברתיות המתרגשות על החברה הישראלית ויודע להתכוונן לפיהן במידת הצורך. רמת יוחנן של היום מהווה בית ומשפחה עבור כ-850 תושבים.

הקיבוץ הינו חלק מ"קומפלקס" ביחד עם שני קיבוצים נוספים, אושה וכפר המכבי. ואכן, קהילותיהם של שלושת הקיבוצים התמזגו זו עם זו ומהוות משפחה מורחבת אחת. שטחי הנוי המטופחים ברמת יוחנן משרים על המקום אווירה נעימה, וילדי הקיבוץ נהנים מחינוך מצוין ומגרשי ספורט ושעשועים רבים. כמו כן, תנועת הרכבים בקיבוץ דלה ועל כן כמעט ולא קיימת סכנה להתהלך ביישוב גם בגילאים קטנים במיוחד.

קיבוץ רמת יוחנן קרוי על שמו של ראש ממשלת דרום אפריקה לשעבר, יאן סמאטס, אשר היה אוהד נלהב של התנועה הציונית. בני דור המייסדים של הקיבוץ נדדו במספר נקודות שונות עד אשר הם התיישבו סופית ברמת יוחנן בשנת 1935. החיים במקום לא היו פשוטים וזאת בשל האתגרים הרבים שרבצו לפתחם של בני המקום. תושבי רמת יוחנן נאלצו להתמודד עם עוינות מצד השכנים הערבים, קרקע סלעית וקשה לעיבוד, העדר מקורות מים זמינים (מי שתייה היו מובאים בעגלות מכפר אתא) והגליל בכללותו היה חבל ארץ מוזנח ונטוש. עם זאת, האידיאולוגיה אשר פעמה בליבותיהם של החלוצים הצעירים, הניבה תוצאות. תושבי רמת יוחנן הצליחו לטעת עץ ולהקים בית בארץ ישראל, וכיום מדובר בקיבוץ לתפארת.

ב-12 באפריל 1948 תפסו הדרוזים את הכפרים הושה וח'ירבת אל-קסאייר החולשים על אזור רמת יוחנן והחלו משעות הבוקר לירות על העובדים בשדות באש רובים ומקלעים. באותו יום לא הושבה אש ולא היו נפגעים. בלילה פונו ילדי רמת יוחנן לקריית ביאליק. למחרת, ב-13 באפריל 1948 הגבירו הדרוזים את הירי, ובחילופי האש באותו יום נהרגו שני לוחמים ואחדים נפצעו. בלילה, אור ל-14 באפריל 1948, חיבלו הדרוזים בשני מעבירי מים בכביש כפר חסידים-קריית אתא (כביש 70) שהיה עורק תנועה יחיד בין חיפה לעמק לאחר שהכביש הראשי נחסם על ידי ערביי בלד א-שיח'.‏

מצב חירום הוכרז באזור ומפקד חטיבת כרמלי משה כרמל, החליט ליטול את היוזמה מידי הדרוזים ולפתוח בפעולה התקפית. הוחלט לתפוס גבעה צפונית- מזרחית לכפר עטה (כיום בתחומי קריית אתא) המכונה "תל שרעה", ממנו נהגו הדרוזים לצלוף. לביצוע הפעולה הורכבה פלוגה מיוחדת מגדוד 21. מפקדי המחלקות הגיעו אך מקרוב לגדוד לאחר סיום קורס מפקדי מחלקות. הנשק הורכב מרובים צ'כיים, אנגליים ועוד, וכן מקלעים מסוגים שונים.

בבוקר ה14 באפריל 1948 נערכו מספר אימונים ובשעה 16.00 יצאה הפלוגה לפעולה. הדרוזים זיהו את הכוח היהודי והתקיפו אותו מפסגת הגבעה. הלוחמים נפגעו וניתנה פקודת נסיגה כשהמפקדים מחפים באש מקלעים. אחד המפקדים זוהר דיין, (אחיו של משה דיין ואביו של עוזי דיין), חיפה על אנשיו עד שנהרג. בקרב נהרגו ששה לוחמים ונפצעו רבים. גופות הלוחמים נשארו בשטח.
'הסיבוב הראשון' בקרבות רמת יוחנן הסתיים בניצחון הדרוזים.

לאחר כישלון ההתקפה הראשונה, השתרר בגזרה שקט, והוא נוצל בחטיבה להתארגנות למבצע מקיף שהיה מכוון לפתור את בעיית הגוש באופן יסודי, וזאת על ידי כיבוש הכפרים הושה וקסאייר, החולשים על גוש רמת יוחנן, ששימשו כבסיס לכח הדרוזי. החזקת כפרים אלה נועדה להעניק שליטה על המרחב ובסיס לפעולה כנגד שפרעם. מכיוון שכפרים אלה היו מרוחקים מכבישים ראשיים, היה יסוד לשער שהבריטים לא יתערבו. המשימה הוטלה על פלוגות מגדוד 21 ו-22 של חטיבת כרמלי.

ב-16 באפריל 1948 בשעה 04.40 יצאו הכוחות מרמת יוחנן ותוך זמן קצר השתלטו על שני הכפרים שהיו ריקים מאדם, והחלו להתבצר בהם. כעבור זמן קצר התחילו הדרוזים בהתקפתם, תחילה בהושה ולאחר מכן בקסאייר. הדרוזים היו לוחמים נועזים, והתפתחו קרבות פנים אל פנים עם אבדות כבדות לשני הצדדים. תשע התקפות נערכו באותו יום. הדרוזים נהנו מאספקת תחמושת וכוח אדם משפרעם ומצב חיילי חטיבת כרמלי הלך ורע. התחמושת הלכה ואזלה. לקראת ההתקפה התשיעית נתקבלה הודעה כי בידי כל איש ארבעה כדורים ונתבקשה רשות לנסיגה. המפקדה ברמת יוחנן ענתה כי "יש להחזיק מעמד, גם אם יאזלו הכדורים. אם תיסוגו תושמדו כולכם. הילחמו בסכינים ובכל הבא ליד".

הדרוזים התכוננו להתקפה המכריעה על קסאייר. בינתיים הגיעה לרמת יוחנן מכונת ירייה עם תחמושת רבה. היא הועמסה על משוריין שפרץ לקסאייר בשעה שהדרוזים ערכו את הסתערותם התשיעית והקשה ביותר, וחלקם הגיעו עד בתי הכפר. אש לוחמי כרמלי הייתה דלה וחלק מהחיילים החלו מתוך יאוש לזרוק אבנים במסתערים. במועד הנכון והאחרון קפץ אחד החיילים מהמשוריין הציב את מכונת היריה במרכז הכפר ופתח באש מהירה וקטלנית לעבר הדרוזים המסתערים. האש עשתה שמות במסתערים וההתקפה נהדפה. בינתיים ירדה חשיכה שנוצלה להתבצרות, פינוי נפגעים ואספקת תחמושת ליום הקרב הבא, אולם הדרוזים נסוגו לשפרעם ולא חידשו את התקפותיהם.