יצאנו לדרך שבעה. (טוב, גם חזרנו שבעה, אז אין צורך להיות כ"כ דרמטיים...). שלוש רוכבות, ועוד ארבעה רוכבים שהשתדלו לא להפריע יותר מדי בעליות. ביום חמישי מצב רוח חופשי, וכך עשינו לקראת שקיעה את מסלול מקורות הירדן, עם טבילות כדת וכדין. לאחר התרעננות קלה נסענו לארוחת ערב במסעדת "מטבלים" בראש פינה -- בכל זאת, צריך גם משהו עם השורש "ט.ב.ל" בערב! את הלילה העברנו ב"אירוח כפרי" של קיבוץ גדות, מה שאפשר להתחיל את מסלול יום המחרת ישר על האופניים. יום ששי את יודעת -- יש בעיר מסיבה, ולכן אם אין קמח -- גם אין רכיבה! אז דבר ראשון קפצנו לחדר האוכל כדי לארוז בזריזות איזו ארוחת בוקר טוב. "יו, ספורטאים! איזה חיוך עשיתם לי על הבוקר!" צעקה ורדה מהמטבח. (טוב, אין לי מושג איך קוראים לה, ומן הסתם קוראים לה ורדה כמו שאנחנו ספורטאים, אבל לפחות קיבלנו עזרה עם הסנדוויצ'ים...). שמחים וטובי לב יצאנו למסלול הירדן ההררי בנוסח הקמיקאזה (למעט העובדה שהתחלנו מגדות ולא מכרכום). ואחרי המים של המסלול והמים של הזיעה מהטיפוס חזרה, הקיבוצניקים החביבים אפשרו לנו ליהנות גם מהמים של המקלחות בחדרים, למרות שהיינו כבר באיחור של שעה מבחינת תנאי הלינה. מה אומר לכם? היה קשה. לחזור הביתה, הכוונה. כי עם כאלה נופים וכאלה מים ובעיקר עם כאלה חברים -- זה פשוט נגמר מהר מדי! מחכה כבר לפעם הבאה...