תאור המסלול
הר עמשא- עין גדי , סיכום טיול.
קרדיטים : עזרא ברנע שהגה, נחשון איש יתיר ששיפר ויזם את היציאה מהר עמשא במקום ערד וכן טיפל בכל התאומים מול הצבא ורשות שמורות הטבע, עוזי ענבר שתרם הרבה מידע על הציר, דני שהסיע, מיכל מבית התמר שארחה וכל חברי לטיול.
המסלול פותח בקטע עלום. לפרטים ניתן לפנות לנחשון. האטרקציה הראשונה – תל קריות. בחודש זה השטח נקוד בפריחות הגביעונית הערבית. שאבנו מים בעזרת דלי תלוי על פי באר והמשכנו לחרבת מרכז, לבקר את החברים של עזרה בחרבת מרכז. שוכני מערות ,המשמרים תרבות מגורים שהולכת ונעלמת, או נכחדת, לפי המצב וההשקפה הפוליטית. הדרך מכאן מזרחה היא דרך הפטרולים לאורך הקו הירוק –גבול 67. הדרך מסומנת כראוי אולם היא חוצה ומתפצלת להרבה דרכים שנסללו לצורך שטחי האימונים, דרכים שאינן מסומנות במפה. הדרך ברובה על שלוחות, אולם מדי פעם חוצה ערוצי נחלים. כל הירידות והעליות רכיבות. בקטע זה, עד הר חצרון ליווה אותנו הגיפ עם הטריילר. הוא לא היה חלק מהמערך הלוגיסטי , אך העדפנו כך משיקולי ביטחון. (שני רוכבים נשאו נשק).. במעבר מהשביל הירוק אל השחור 11042, החלטנו לאלתר ולחתוך דרך נקב המסומן במפה. בפועל נחשון רץ קדימה ופנה על נקב מקביל צפוני יותר, שאינו מסומן במפה אך היה נוח מאוד לרכיבה. הוא גם סיפק מגע אינטימי עם עדר גמלים שבחר ללכת בו. בסוף הנקב, במפגש עם השביל השחור פגשנו את הגיפ, ולאחר ארוחת בוקר שחררנו אותו לדרכו, דרך ערד לנקודת במפגש בעין גדי. ההחלטה שלא לגרור אותו איתנו הייתה נכונה משתי סיבות. ראשית, טרטור הגיפ פוגם ב"רומנטיקה המדברית". שנית הדרך בהמשך לא הייתה עבירה למי שאינו חובב תרגילי גיפאות ( מילוי אבנים וכד'). בהמשך עברנו בין משולש הפטמות של הר איתי, הר הידי והר ריבי.
את הקטע הזה של השביל השחור העדפנו על הירוק בגלל ריחוקו היחסי מ"שטחB ". זה גרם לנו לוותר על מעבר ליד בור קרש, באפיק נחל קרש.
בהמשך השביל השחור מתפצל לסעיף דרך קצרה המובילה לתצפית על גבי חבר. חישוב לוח הזמנים הראה ש"יש מצב" להיכנס לתצפית. לא לקחנו בחשבון שפוזה של אריאל לצילום, גם לו מגיע לפעמים, תעלה בחיי לשון המעביר ובמחצית השעה זמן. צביה ניצלה את הזמן ל"שלף שטונדה" ואגירת כוחות להמשך .( בחוש הנשי היא ידעה מה מחכה בהמשך...) . חזרנו על עקבותינו לשחור, ירדנו ב" מעבר עוזי" (רכיב בקושי לכל אורכו) ובהמשך דרך האדום לירוק 8534 . לפני הצלילה לנחל ערוגות עשינו הפסקת אוכל אחרונה. השעון הראה שאנחנו בסדר, בלי רזרווה לחירום. דרך הירידה לאפיק הייתה קלה. העליה לעומת זו הייתה תלולה ובלתי רכיבה , בגלל השיפוע , לכל אורכה. קטע זה של נחל ערוגות אינו קניוני עדיין והמעבר בו נח יחסית. מכאן ועד מצפה ערוגות ומשם למצפה עין גדי, הדרך מתפתלת על רמה גלית, ללא עליות וירידות משמעותיות. במצפה ערוגות כבר היינו לחוצים בזמן בעקבות טלפונים בהולים בין אנשי הרשות לבין נחשון שתאם איתם את המעבר עם האופניים בשמורה. מכאן השביל האדום מתחלף לשחור ומתחיל לצלול למעלה עין גדי.
בניגוד למודיעין( מישהו טען שעלה , או ירד, אותו באופנוע ), השביל בלתי רכיב לחלוטין לכל אורכו. מאידך הוא די נוח להובלת האופניים ברגל או לנשיאתם על הכתף. משך הירידה (אם לא קוראים לך עזרא שהרבני) הוא כשלשת רבעי שעה. בקצה המעלה ממתין מעין עין גדי. במעין בריכה רדודה המאפשרת לשטוף פנים או להשתכשך במי אפסיים, אם מתעקשים.
מכאן ועד "בית התמר" המופעל על ידי מיכל, דרך עפר סלולה. מיכל אירחה אותנו בתה צמחים משובח ואוזני המן כשרות לפסח.
מעוזי ענבר, שמכיר היטב את השטח קיבלתי רשימה של "אטרקציות" לאורך הציר. במרווח הזמן שהיה לנו בין אור ראשון לבין שעת סגירת השמורה, לא היתה אפשרות להקדיש להן זמן. להלן הרשימה:
בורות קרש- במפגש הירוק עם נחל קרש. בורות חולד באפיק נחל חולד. גבי מים בנחל ערוגות ממזרח לדרך. מחרס דלאל ( צפונית מזרחית לחציית נחל ערוגות על ידי הירוק) ומקברת דווארע (צפונית למצפה ערוגות.
במסגרת טיול זה , עם מגבלת הזמן של הכניסה לשמורה, ניתן להקדיש לא יותר משעה לסטיות מהמסלול. מומלץ לנסות מסלול מעגלי מבריכת צפירה למיצוי ערכי הנוף שיש בתא השטח שעברנו בו.
הסידור עם הגיפ של דני היה מצויין. מומלץ לכל מי שמתכנן טיול לקבוצה של 8 אנשים לצורך הקפצות או ליווי צמוד.
המסלול חוצה עשרות ואדיות עמוקים יותר ועמוקים פחות לאורכו. התוצאה היא 2400 מטר ירידות 1200 מטר עליות. המכפלה של הירידות והעליות בשישים ק"מ נותנת תוצאה של טיול הממצה את יכולתם של "רוכבים מתקדמים".
אודי קרני