שנה, בדיוק היום.
שנה של שיפועים, שנה של זיעה, קפיצות,תנועה ורמזורים.
שנה של רוכבים מגוונים שנשאו את הדגל באון ובעול - המסלול של סייקו.
שנה ששעה שגם סייקו עצמו נעדר.. כן כן (התירוץ: "היתי בקובה"), המסורת המשיכה.
.
חישלנו את מזג הרוח, יכולנו למזג האויר.
שבוע אחר שבוע אנחנו על המסלול על אפם וחמתם של הנוהגים ממול.
רוכבים בישיבה, בעמידה עד הנשימות האחרונות, אל מוול זוגות עיניים משתאות ש"פלשו" למסלול העליות.
מה נאחל לעצמינו ולאלה שעוד יצטרפו אלינו? (באישור פרטני כמובן... של סייקו)
עוד קצת מאותו דבר, עוד קצת מאותו הרעל,
שהרי אנו מאזוכיסטים כמו פראייריסטים רק מתחלפים אבל אף פעם לא נעלמים.
תודות: לטמיר "בעל העליות" ולכל הרוכבים במסלול העליות במהלך השנה.
יום הולדת שמח