שש ודקה על הרכבת בתחנת האוניברסיטה. 6:31 בתחנת בנימינה, 6:35 על האופניים. אתמול ברביעי, אני עם רובי(רוברט בנך)אל כמעט כל המעיינות בבנימינה. לי זה כמעט כמו מסלול בית, לרובי זה ממש חדש. נהדר לצאת כל כך מוקדם, גם בימים חמים, עדיין קר וגם כל היום לפניך, מקצר מאריך לאט מהר, כל איך שרוצים. על עדה, גבעת עדה, לאורכו של הנחל, הבריכונת הראשונה(עין אורי גבע, אישיות מיוחדת ואיש טיולים, כך בעמוד ענן), עדיין קריר, אבל אי אפשר לוותר. אל גבעת נילי. כרמים ומטעים האפרסקים והנקטרינות כבר אחרי, הרימונים והענבים עדיין לא. על נילי ויתרנו, המים שם ממש ממש לא הכי הכי וגם אין קפה. התנינים. חבורת חשמלים חולפים עלינו כמו בסערה ועירית(א או ע)הגבוהה(הגדולה)מהעמק, מובילה את הפנסיונרים של טבעון. מפגש נהדר ומרגש, זכרונות בראשי תיבות. הם לפינה נהדרת בנחל, קצת מים זורמים והמון המון צל, יותר מאוחר המקום מלא במשפחות, עכשיו עדיין ריק. הם שם, אנחנו בעין עמיקם, טבילה שניה והשלישית במפלון בעין אביאל. אל עין צור, רובי מטייל באתר, אני לנוח בצל(מכיר היטב)וטבילה אחרונה במקוה. על שביל האופניים הצמוד לשוני(השרוף)ואל בנימינה. 11:10 בתחנה ו11:26 על הרכבת(וכל היום עוד לםנינו)וכמובן,השיעור הקבוע על הרכבת במידת הבטחון מתוך הספר חובת הלבבות שקיבלתי ממנהל תחנת האוניברסיטה, מוני רפאלי. 31קמ, עליות כמעט ולא נחשבות, שעתיים ו40 דקות על האופניים(נטו), 4 וחצי בשטח(ברוטו),מצוין. ובעז"ה נתראה שוב בשבוע הבא ואתם מוזמנים להיות אתנו(ובלי חשבונות) תודה גדולה לרובי שהיה אתי וברכות לכולם.