גם השנה וכמו בכל שנה אנחנו עם דני בן דוד, חוזרים לתש"ח, מלוים את חטיבת גבעתי בקרבות הגבורה על שחרור הנגב הצפוני. הרבה רוכבים, סה"כ14, איציק וזוגתו מלוים ברכב מאתר לאתר וגם אני מלווה באופניים מאתר לאתר ובכל אתר נפגשים עם כולם. שני מפגשים עם רוכבים חשובים לי מאד ומרגשים מאד. צביקה..אשתי היקרה...זה זה שמדבר כ"כ יפה?..(ב2015 אני מלוה אותו/משגיח עליו במעלה נחל אילן,היום...)חיבוקים(וכמעט נשיקות). מפגש שני גם מאד מרגש...אני נסחב מאחור,כבר לא רואה אותם, מולי קבוצת רוכבים בסערה וצעקות...תצלם..תצלם ו..ברקאי, טוב שכל העולם יחכה לי,אין מצב שלא אעצור...ישראל מיטרני, הנשיא המיתולוגי של הקבוצה ההיא(אחרי שנים שדחו את בקשותי לצירוף לקבוצה, בנובמבר 2015, ועדת קבלה ביער להב מתחת לחורבת רימון,למרגלות עץ, ישראל, נדמה לי שגם חלגואה ועוד מישהי חשובה, התקבלתי וללא תנאים).אז חיבוקים כמובן(ושוב כמעט נשיקות).הייתי ממשים איתם, אבל הם חשמלאים וגם לא להסתכסך עם דני. שוב עם החבורה שלי פוגש אותם בעיבדיס וכך מאתר לאתר, גדוד 53(57 של האצ"ל בכלל הוקם רק אחרי המלחמה,ממש לא רצו אותם)אברהם בן הדור(ההוא),בן 95, מתאר לנו את הקרבות של הגדוד וכאילו הוא עדיין שם. עוצר ליד משלט 105, על זוריק ויתרתי(עד שאגיע הם בטח כבר אינם), תום ותומר,מתחיל להכין להם את הקפה, עוד מים ועוד מים,אבל הקפה לא הספיק,לא חשבתי על כ"כ הרבה והעוגיות של יהודהכמובן(קיבלתי 2). משתתפים בטקס שעושה שם הישיבה התיכונית "צביה" מאשקלון. גבעת ארנון. על האירוסים בבית תימא ויתרתי(ידעתי שהם כבר פורחים)ושוב פוגש אותם בחוליקאת. תודות גדולות לדני ולכולכם שהייתי קצת אתכם. יום זכרון עצוב וחג עצמאות שמח(כאלו אנחנו). וחזרה אל מצודת יואב, הכי מהר שאני יכול.