מנזר מר סבא – המשפט הידוע: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה - לא ראה שמחה מימיו" – על אותו המשקל: "מי שלא ראה מנזר מר סבא - לא ראה מנזר מימיו". מנזר מר סבא הינו המנזר היפה והמרשים ביותר שקיים בארץ. במאות 4-5 לספירה פרחה נזירות מדבר יהודה, החוקרים מציינים שבתקופה זו היו כ- 5000 נזירים במדבר יהודה. אותם נזירים חיפשו להתבודד ולקיים אורח חיים מיוחד. נזיר בשם סבאס שהגיע לארץ מקפדוקיה שבתורכיה, התיישב במקום מושבו של הנזיר אותימיוס. יחד הם היו נוהגים לצאת לכל מיני מסעות תענית במדבר יהודה. חלומו הגדול של סבאס היה להקים לעצמו מנזר במדבר יהודה. לאחר מותו של אותימיוס עבר לגור סבאס במערה [לאורה] שמעל נחל קדרון ושם התבודד. מספר שנים מאוחר יותר התקבצו סביבו לא מעט נזירים שחיו איתו בלאורות באזור. עם השנים החלו לבנות הנזירים את המנזר כאשר לפני מותו של סבאס פקדו את המנזר אלפי נזירים. לאחר הפלישה הפרסית נפגע המנזר קשות כשאר המנזרים בארץ, אך בניגוד לשאר המנזרים מנזר זה המשיך להתקיים ומתקיים עד היום. בתקופה הצלבנית עבר המנזר תנופת בנייה עצומה. שביברס כבש את הארץ הורה להרוס את המנזר, ברם הוא נבנה מחדש ואף שופץ רבות ביחוד במאה ה-19. כיום מתגוררים במנזר בסביבות ה-13 נזירים [לפני שנתיים שהייתי בפנים חיו 13 נזירים] . הם לא מחוברים למים או לחשמל, לא קוראים עיתונים ולא מאזינים לרדיו כל כולם עיסוק בתפילה. לאחר מותו של סבאס הגופה טולטלה בין הארץ לחוץ לארץ, יש מספר גרסאות על מסע הגופה. נכון להיום סבאס חנוט ונמצא בתוך חדר מיוחד במנזר. מידי שנה בתאריכים 16-18 לדצמבר מציינים הנזירים את יום מותו של נזירם סבאס. הם נוגים להדליק נרות שבוערים במשך של שלושת הימים בכל המערות והכוכים בהר שמול המנזר. עם רדת החשיכה המדבר מואר באלפי נרות ומציג תמונה מיוחדת במינה. הובלתי קבוצה של רוכבים למנזר על מנת לראות את החיזיון המיוחד הזה.