רקע היסטורי קצר - עפולה עיר ואם בישראל - העיר עפולה הוקמה בשנת 1925 על ידי חברה ציונית בשם "קהילת ציון אמריקאית". החברה רכשה את אדמות עפולה כיחידה אחת מפאודל סורסוק שישב בבירות. האריסים עבדו את האדמות שכנו בכפר קטן בשם: "איל פולה". לאחר רכישת האדמות פונו מהמקום האריסים הערבים. האדמות נמכרו ליהודים מארצות הברית ופולין שיהודי פולי היו הראשונים שהגיעו להתיישב. בשנים הראשונות של המדינה קלטה העיר עולים רבים מעיראק, תימן ומיעוט מרומניה. גלי עליה מארצות חבר העמים שהגיעו ארצה חלקם התיישב בעפולה. בעיר הוקמה שדרה מרכזית ובה נטעו עצי דקל ושינגטוניה. עם הווסדה נקראה העיר בשם: "עיר יזרעאל עפולה" ברבבות הימים צומצם השם ל"עפולה". 1951 הוקמה עפולה עלית. בשנת 1973 הוכרזה עפולה כעיר. לעפולה היסטוריה רבת שנים עוד מהתקופה הפרסית עד לתקופה הרומאית ואף הלאה. יצאתי עם חבר טוב שמכיר היטב את העיר לרכיבת אופנים ברחבי העיר ובאתריה, רכיבה למטיבי קשב על מנת ללמוד על העיר ואתריה. בין האתרים והמקומות ביקרנו בין היתר: בתחנת הרכבת הישנה, בית תנובה, בית בזק, בית מכללת הצפון, אגד הישנה, בית מלון כרמל, משטרת עפולה, כיכר דוד, תל עפולה, שדרת הדקלים, המבנה האדום, מבנה בית המלון המרכזי, בית הדואר מגדל המים, השוק העירוני...עוד ועד אתרים עליהם למדנו והרחבנו את הדעת. בחלק מהתמונות נרשם הסבר קצר על המקום וההיסטוריה שלו.

תוואי רכבת העמק הישנה – מדובר בקטע מהמסילה של רכבת העמק. רכבת העמק הוא למעשה שם של שלוחת הרכבת החיג'אזית שקישרה למעשה בין חיפה לסמח' [צמח] ומשם המשיכה עד לדמשק. הערבים כינו את רכבת העמק "אתונו של הסולטן" בשל איטיותה הידועה. הסולטן התורכי התכוון להקים "רכבת קודש" מוסלמית, אך לימים שימש הרכבת דווקא את הציבור היהודי. בימי המנדט שימשה הרכבת עשרות יישובים יהודיים חדשים, היא הסיעה את תוצרתם, ואף חלק מהתחנות זכו לשמות עבריים, בהם עפולה, כפר יהושע, עין חרוד ונהריים. נודעת במיוחד "רכבת החלב" שאספה מידי לילה את כדי החלב מעמק הירדן עד יגור, כך הגיעה החלב עוד באותו יום לתל-אביב וירושלים – חידוש מסעיר באותם ימים. תחנת עפולה היא למעשה אחת משמונה התחנות העיקריות של הרכבת. במקור התחנה נקבעה ליד כפק קטן "פולה". בשנת 1925 הוקמה עפולה ליד התחנה. בתחנה הוקמו שני מבנים מרכזיים – טרמינל לנוסעים וטרמינל לסחורות כמו כן מספר מבנים ששימשו את עובדי הרכבת. מידי יום עברו בתחנה 2-4 רכבות לרוב רכבות מעורבות של נוסעים וסחורות. סביב התחנה התפתח מרכז מסחרי קטן. שהקן לג'נין, סבסטיה וטל כרם החל לפעות בזמן מלחמת העולם הראשונה הייתה עפולה למפגש תחנות. הרכבות היו רכבות קיטור לכן מבנה מגדל מים - היה חיוני בחלק מהתחנות. הנעת רכבת הקיטור הצריכה כמויות עצומות של מים לכן הרכבת הייתה חייבת ל"תדלק" במים כל 2-25 קילומטר. האיש שהיה אחראי על אספקת המים נקרא "בומבאג'י" [משאבה בערבית היא "בומבה" מלשון "פומפה"].

בית תנובה – בית גדול דו קומתי מוזנח שעומד נטוש ברחוב שפרינצ'ק בעפולה. כנראה הוקם לקראת סוף שנות החמישים של המאה הקודמת או תחילת שנות השישים. שימש בשמשך שנים כמשדרים ומחסנים של תנובה. לכאן הגיעו מכל באזור ספקים ובעלי חנויות לבבל או להביא סחורה. לצערי הזוהמה הן במבנה והן מסביב לו זועקת השמימה ואין מי שירים את הכפפה לנקות ולשפץ את המקום.
בית בזק – מול התחנה המרכזית ברחוב קהילת ציון נמצא מבנה נטוש המוכר לרבים כ"בית בזק". המבנה מקושט בכתובות גרפיטי מכל עבריו. פה שכנו משרדי חברת "בזק" במשך שנים רבות.

אגד הישנה - מאז שנת 1936 שכנה התחנה המרכזית של עפולה ממול לתחנת רכבת העמק הישנה של עפולה, מצפון לכיכר המרכזית של עפולה, שנקראה לפני קום מדינת ישראל "כיכר אנדרוס", ולאחר הקמת המדינה ניתן לה השם "כיכר העצמאות".
כדרכן של תחנות מרכזיות שניבנו באותה תקופה היא תחנה בעלת מבנה פתוח.
את מבנה התחנה תכננו וולי וולטש, ושרגא פרידריק רוהטין. יש בעיצובה ובתכנונה מוטיבים אדריכליים רבים הלקוחים מ [בתחנה היו 22 חנויות וקיוסקים בתמונות הנמצאות בארכיון "אגד", שצולמו בשנותיה הראשונות של התחנה, ניתן לראות כי בכניסה הראשית לתחנה בלט גגון מעוגל שנתמך על ידי שורה של עמודי ברזל. בחזיתה המזרחית היו תלויות אותיות שהרכיבו את שם התחנה: "אגד א.ש.ד. תחנת עפולה"; בלילה הוארו אותיות אלה. אלה התמונות האחרונות של אגד. היום 14.9.2021 נפתחה התחנה החדשה וזו הישנה תהרס עד היסוד

בית מלון כרמל - המלון הוקם בסוף שנות ה-20 של המאה הקודמת ולמעשה היה המלון השני שהוקם בעפולה אחרי מלון שפירא. תחילתו של המלון בצריף מגורים קטן שהקימו שושנה ופסח שולמייסטר זוג עולים שעלו לארץ מפולין. בתחילת דרכו היה למעשה ה"מלון" צריף חולק לשניים שהחציו האחד שימש למגורים ואילו חציו השני כמזנון לממכר גלידה, משקאות וכריכים. עקב הביקוש הרב למקומות לינה ומנוחה בעפולה ומיקום המלון בסמוך לתחנת הרכבת, החל הזוג כבר בשנת 1928 להשכיר מיטות שסודרו בשורות, זו לצד זו תחת כיפת השמים בתמורה למייל אחד לאדם. המבנה כלל שתי קומות מספר חדרים ומסעדה שבה השמיעו גם מוזיקה לריקודים. בלילות הקיץ החמים שלא היה מזגן ישנו האורחים על מחצלות בחצר המלון. את המלון רכש בשנות ה-50 איתמר אונגר שהיה עובד סניף הדואר בעפולה בשנים הראשונות של המדינה. המלון קיים עד היום ומנהל אותו דרור אונגר בנו של איתמר אונגר.

גרעיני מגדן – בשנת 1974 הקימו חוה ומנחם מגדן את בית הקלייה הראשון בעפולה. מאז אותו בית קלייה קטן הפך לאימפריה ושם דבר בארץ. מנחם מגדן החל את קליית החל מנחם עוד בהיותו בפולין. הוא שרד את השואה ובשנת 1946 עלה ארצה עם אשתו חוה. לאחר שנה כאמור הקים הזוג את בית הקלייה הקטן וקרא לא על שם המשפחה "מגדן". בשנת 1951 החלו גם לקלות בוטנים עם קליפה וגרעינים שחורים בקלייה תעשייתית. מהר מאוד יצא שמם בכל רחבי הארץ כקולה הקפה והפיצוחים הטובים ביותר בארץ. לאחר מותם ניהלה את החברה מיכל [מיקי] יהב שהיא למעשה הדור השני של ניהול החברה. בשנת 2020 קנתה את החברה הרשת "גרעיני עפולה" בסכום עתק של 4.5 מיליון שקל תוך הבטחה לשמר את השם המורשת והאיכות.

כיכר דוד מוסנזון [1906-1936] ובו גן ציבורי ובו מצבת זיכרון על שלושה שנרצחו, על שמם נקרא "גן השלושה". נולד בשנת 1960 בברן שבשוויץ. למד בגימנסיה העברית בהרצליה, בגלל נטייתו לכשרון המחשה בחר במגמה ריאלית שבה הצטיין. בנוסף ללימודיו היה פעיל ב"צופים" וב"הגנה". לאחר שעשה שנת שירות ולימודים בבית הספר החקלאי "מקווה-ישראל", יצא להולנד ושם השתלם בגידול וטיפול בפרות. גמלה בליבו ללמוד טיפול ורפואה בבהמות נסע לסקוטלנד באוניברסיטה גלזגו ושם קיבל תואר דוקטור ומומחה בוויטרינריה. בגלזגו הקים והיה פעיל בסניף של ה"בונים", בשנת 1931 חזר לארץ. בתחילה עבד ברחובות ומאוחר יותר בבנימינה ובראשון-לציון, כן שישמש כרופא ראשי בירושלים בסניף של "צער בעלי חיים". לבסוף התיישב בעפולה והיה הווטרינר הראשי של כל העמק וטיפל ועזר ליהודים וערבים כאחד. עם פרוץ המאורעות המשיך לנסוע לכפרים הערביים ולהגיש עזרה לפלחים שאותם הכיר היטב. לצד עבודתו היה מאוד פעיל ב"הפועל" והיה מעורב בענייני הביטחון וההתיישבות באזור. במסגרת פעילות זו יצא 14.9.1938 יחד עם חיים שטורמן ואהרון אתקין השליחות מוסדות ההתיישבות לאתר מיקומם של יישובים חדשים. בדרך מתל-עמל לטירת צבע עלה רכבם על מוקש שהוסתר בחבית זפת ושלושתם נהרגו במקום. הוקם הגן להנצחתם ועל שמם שם הגן "גן השלושה".

תל עפולה – בלב עפולה נמצא תל שכולל עשר שכבות המעידות על רצף התיישבותי למן התקופה הכלכוליתית המאוחרת עד לתקופת האיובית במאה ה-13. התל ששטחו כ- 30 דונם נחפר ונמצאו בון שרידים ארכיאולוגים כמצודה ממלוכית הבנויה מאבני גזית, סרקופגים מעוטרים מהמאה השנייה עד למאה הרביעית לספירה. חלק מהסרקופגים שימשו כקיר מבנה צלבני. במדרון הדרומי של התל נתגלו ממצאים מתקופת הברונזה הקדומה – הברונזה התיכונה ומתקופת ברזל 2.

מבנה קצין העיר המיתולוגי – לא רחוק מבניין העירייה נמצא מבנה מיתולוגי שהינו מבנה צבאי עם גג האסבסט

אנדרטת הבנים העירונית - המקום נקרא בפי התושבים גם "גן הלב" בשל צורתו המעוצבת של הדשא בתחתית האנדרטה.

עמדת ההגנה הדרומית שהיית חלק ממערכת של שבע פילבוקסים – עמדת מגן זו הייתה חלק ממערך ביצורים שכלל עמדות המחוברות בניהן בתעלות קשר. עמדה זו הוקמה במלחמת העצמאות במבואות עפולה לכיוון ג'נין. בזמנה הייתה העמדה מחופרת באדמה ורק הגג וחרכי הירי היו מעל פני הקרקע. לצורכי הנצחה הוצאה העמדה מתוך האדמה ובשנת 2015 הועברה העמדה לקצה העיר. שם הניחו אותה על משטח ביטון עם שלט הסברה.

בית הכנסת הגדול – בית הכנסת הגדול נבנה בשנים 1928-32 ונחשב בזמנו מהגדולים בבתי הכנסת בארץ. בית הכנסת נבנה בסגנון ארצישראלי עם כיפת מתכת גדולת ממדים. בית הכנסת מעוצב ברוח המזרח. משני צדי המבנה שישה חלונות קשתיים גדולים ומספר חלונות קטנים, חלקם מרובעים וחלקם עגולים. באולם התפילה 350 מושבים ובעזרת נשים עוד 150 מושבים.

המבנה האדום וציורי הגרפיטי

שדרת הדקלים – השדרה המרכזית של העיר שבה נטעו דקלי וושינגטוניה. השדרה תוכננה על ידי האדריכל המפורסם ריכרד קאופמן. לאורכה הוקמו מבני ציבור שונים שחלקם קיים עד היום.

מבנה בית המלון המרכזי – מלון שפירא היה בית המלון המרכזי בעפולה בין השנים 1925-1990. למעשה הוא היה מבתי האירוח היחידים בעמק יזרעאל בתקופת המנדט. שמו ניתן לו על שם יזם המלון: מאיר שפירא, מי שכיהן כראש המועצה המקומית של עפולה. בהקמת המלון הושקעה מחשבה רבה והוא היה בעל ארכיטקטורה ייחודית. בחזיתו נבנו שתי קשתות מפוארות והוא גילם בתוכות מוטיבים שסימלו את ההיסטוריה העתיקה של העיר עפולה. בשנת 1990 נהרס המבנה ועל חרבותיו נבנה בניין משרדים ומסחר.


בית הדואר שבקומה השנייה שכן בית קולנוע בשם "אביב" שפעל עד שנת 1937. בשנות השישים של המאה הקודמת הפך קולנוע זה לקולנוע "נווה אור".

מגדל המים + תחנת כיבוי אש - מגדל המים בעפולה הוקם בשנת 1930 על ידי חברת "קהילת ציון" כדי לספק מים לבתי הקומותיים שהחלו להבנות ביישוב. בראשו מכל שקיבולו כ-300 ליטר. המים נאספו מבורות מים מהסביבה. מגדל זה שימש בין היתר כעמדת תצפית לקשר בין אזורי, כזרקור להארת גבולות העיר ולגילוי חדירת פורעים. המגדל נבנה על ידי חלוצים ששהו ביישוב ועזרו בבנייתו. בקומת הקרקע של המבנה הוקמה תחנת כיבוי אש.

השוק העירוני - בשנים האחרונות החברה כלכלית החליטה להשקיעה משאבים בשוק ואכן הוא עבר מתיחת פנים. ניתן למצוא בשוק מוצרים שונים, פעילויות לילדים ולמשפחות אירועים ואטרקציות בייחוד בלילות כן צילומי גרפיטי שבו.

הקונדטוריה הראשונה בשם "העוגה" שבשנות ה-80 שונה השם להברמן

מלון ישראל - קפה סן-רמו – "מלון ישראל" הוקם בקומה השנייה של קפה סן –רמו בשנת 1946 נבנתה מעל בית הקפה קומה שנייה ונועדה להקמת מלון. המלון נפתח ב1948 ונקרא שמו "מלון ישראל". המלון ובית וקפה סאן רמו הוקמו על ידי חנוך פסלוב ורעייתו חיה (לבית אסנין) שהגיעו לעפולה בשנת 1925 .את המלון ניהלה משפחת פסלוב ואילו את המסעדה ובית הקפה סן רמו שבקומה הראשונה השכירו לאחרים. בהמשך נסגר המלון והמבנה הושכר למשרדים

בית מגאזניק – בשנת 1925 הקים נחום מגאזניק בית אבן בצד המסילה. בתקופת המנדט הבריטי שימש מבנה זה לאימוני נוער בנשק. בשנים 1938-48 שימש כמפקדה לגדודי הנוטרים של "ההגנה". בעוזבו את עפולה העביר נחום מגאזניק את הבית לרשות העירייה.