סיפור רכיבת הבוקר יום שלישי בבוקר חזרתי לשבילים לאחר מנוחה ממושכת בבית, וחשבון נפש עם עצמי. למרות שכל הזמן מעודדים אתכם לצרוך את כמות האנדורפינים היומית שלכם, אך לא פחות חשוב לתת דגש גם לזמן המנוחה על מנת לאפשר לגוף להחלים. אך כמה זמן התאוששות צריך בין אימון לאימון זהו נושא שעדיין נתון לדיון. נהניתי מחוויית יום כיפור בבית, ישבתי וחשבתי, איך מתחילים שנה חדשה. לאור ההתרחשויות לאחר ערב ראש השנה, כאשר בני משפחה המקורבים אליי נדבקו מנגיף הקורונה. אכן החששות והפחדים, גרמו לי לחשוב איך ממשכים הלה בבטחה, ובתוכי אני הרחתי משהו אלים, של "התפרקות היררכית", אנחנו חיים במציאות של כדור שלג, שבה רוב מי שנמצאים כרגע בחל"ת יהפכו למובטלים, עסקים רבים יפשטו רגל, גל ההדף השני יגיע לבנקים ומשם המצב עלול להידרדר לאלימות, להתפוררות היררכית ולכאוס. לאחר כיפור כשיצאתי להליכה בערב, אל אוויר הלילה הקריר, הזכרתי לעצמי שאופטימיות לא נובעת רק מידיעה, אלא גם ובעיקר מבחירה. אנחנו ישראלים ואוהבים להתחיל בטפיחה עצמית על השכם, אבל בניגוד לעוד משברים שהיו בעבר, אין לכידות לאומית ואין לכידות חברתית. כל המשברים שעם ישראל עבר היו איום חיצוני ברור, רע, עם זקן וטילים. פה אין את זה, איש- איש לעצמו". למחרת בבוקר, הפעלתי שיקול דעת, סמכתי על ההבנה שלי ועל שיקול הדעת, ויצאתי כהרגלי לדווש בשבילים עם מעט אופטימיות, כאשר אני שומר על הנוהליים מדווש הרחק מהתקהלויות לבד בשבילים. לאורך הרכיבה, חשתי מפוחד, עם לא מעט חששות, לצאת לדווש, בצל התפשטות נגיף הקורונה, אין ספק שהמציאות עולה על דמיון , די עצוב כשמבינים מה קורה כאן בכל המובנים, אנחנו למודי ניסיון , יש לנו פרספקטיבה טובה על החיים ובכלל. לא צריכים להיות מומחים גדולים בשום תחום - אפשר בהחלט לסמוך על ההבנה שלנו ועל שיקול הדעת שלנו. קשה כמובן כשאנחנו מבינים שיש לנו מרחב השפעה מצומצם על מה שקורה, אבל, זאת המציאות ולכן חשוב והכרחי שנתמקד על מה שאנחנו כן יכולים לעשות עם עצמינו ועם הקרובים אלינו. חזרתי שוב הביתה עליז ושמח, עם עוד רכיבה מאתגרת, במזג אוויר סתווי ונעים. • זמן דיווש האופניים: (4:51) ארבע שעות, חמישים ואחד דקות בלבד. • הוספת מספר קילומטרים נוספים לרפרטואר: 62:05 ק"מ.. • טיפוס מצטבר: 265 מטר. חברים יקרים, המשך שבוע מהנה, תשמרו על ההנחיות , נ