אם רכבתי אך לא שיתפתי תמונת פוסט-אימון, בתוספת צילום של סיכום הפעילות ושיתוף בקבוצת הפייס בוק, או ווטסאפ - האם באמת רצתי/רכבתי/ביצעתי? מדוע אנחנו כל כך נלהבים מלהתרברב בהישגי הספורט שלנו? מה מניע אותנו?

נסו לרגע אחד להיות כנים איתי. עזבו אותי, נסו להיות כנים עם עצמכם בתשובה לשאלה הבאה: מה הסיבה האמיתית לעדכוני הק"מ מדי כל ריבה, או פוסטים עם "סיכום תקופת האימונים שכולל 1,200 מילה, מבלי לשכוח את תמונת.
הנושא מעניין אותי, אז "חקרתי" קצת, שאלתי אתכם חברי בפייסבוק, ולהלן תמצית הדברים שגיליתי.

מכורים לתשומת לב וסובלים מדימוי עצמי נמוך.

ב 2015 פורסם מחקר באוניברסיטת ברונל, בלונדון, שמטרתו הייתה לבחון מדוע כל כך הרבה אנשים מפרסמים בתדירות גבוהה את האימונים שלהם ברשתות החברתיות. התוצאות, בלשון המעטה, לא היו כל כך מחמיאות. אנשים הנלהבים יתר על המידה לתעד בפייסבוק את תכנית האימונים/הפעילות הגופנית שלהם נוטים לנרקיסיזם.

לפי תוצאות המחקר, שאסף דאטה מ- 555 משתתפים, המטרה העיקרית היא להשוויץ לגבי כמות הזמן שאנו משקיעים במראה הפיזי או בכושר הגופני שלנו. שיתופים כאלו גם זוכים ליותר לייקים ותגובות.

"נרקיסיסטים מתעדים בתדירות גבוהה עדכוני אימונים, המניע העיקרי הוא הצורך שלהם בתשומת לב ותחושה של מקובלות חברתית בקהילה הווירטואלית", כך קבע המחקר.

ממצא מעניין בהקשר זה הוא שלא דווקא כל מי שהגיב בפירגון בלייק או בתגובה חש הזדהות או אהדה כלפי הפוסט או המפרסם, לרוב זה נעשה מנימוס, ודווקא 'מאחורי המקלדת' גילה תחושת מיאוס וסלידה מהתעופה העצמית של אותו נרקיסיסט.
אני מודה, התוצאות של המחקר לעיל לא הפתיעו אותי. אני חוטא בזה בעצמי מדי פעם, תלוי בתקופה.

מה שמוביל אותי למחקר נוסף שמצאתי, שנערך באוניברסיטת פנסילבניה ב 2017, הטוען שאותם שיתופים מעוררים מוטיבציה ומגבירים את תדירות הפעילות הגופנית אצל אחרים. המטרה של אותו מחקר הייתה לבדוק האם הרשתות החברתיות גורמות לעלייה בהשתתפות בפעילות גופנית בקרב אוכלוסייה חובבנית, והתוצאה הראתה שבקרב המשתתפים עלתה התדירות בפעילות הגופנית ב 1.6 ימים בשבוע. מחקר נוסף הראה שפרסומים של תוכניות ריצה של רצים אחרים מגביר את הרצון לתחרותיות, מוטיבציה והשראה.

המשתתפים סיפרו שהשיתופים עוררו בהם תחרותיות בריאה, רצון להשתפר ולא לוותר לעצמם. סך הכול תוצאה חיובית, לא?
חלקכם גם סיפרתם לי שעצם ההשתייכות לקהילה שותפה לאהבה לריצה/אופניים/ספורט אחר מעודדת אתכם לשתף יותר, בעיקר מהסיבה של "זר לא יבין". כלומר, עמיתים לעבודה שלא שותפים לשיגעון, או בני משפחה שלא יכולים לשמוע עוד מילה מכם בנושא, מביאים אתכם למצב של תסכול, שאין עם מי לשתף, ופה הקהילה הווירטואלית מספקת לכם, לכולנו, את האאוטלט שאתם כמהים לו.