השכם בבוקר, יצאתי לאימון בוקר עם מחשבות שמלווים אותי שהחיים סופרים ימים בלחש, השעון אף פעם לא עוצר. הזמן כוזב, סובב הכול בכחש, איש לא מרגיש איך פתע יתבגר. החיים האלה חולפים הם כחלום; עולה ובא השמש ונגמר היום, עוד עונה עוברת, עוברת ואינה, והנה לפתע, תמה עוד שנה. חלומות רבים ירקום הלילה, ציפיות מקננות בלב, ותפילות עולות בלאט למעלה, ומבקשות עוד גלגול-חוזר. מה עוד נשאר עדיין ? רק לקום לחיות את הנותר לצאת לדווש, ולהתאוורר בחיק הטבע, ושוב לא נרגיש איך שהזמן עבר. החיים האלה...כרגע קשה לראות את החיים שאחרי הקורונה, אנחנו עסוקים בהישרדות היום-יומית שלנו, הבריאותית, הכלכלית והנפשית. אנחנו משוועים לעבודה ולשגרה בוטחת. אנחנו מבטיחים להסתפק בשפיות ובנורמליות. אבל כשהכול יעבור, וכבר נהיה עם רגל אחת בתוך החיים שאחרי, כדאי לזכור להעיף מבט על אותם אן לה האקטיביים, ובאמת לקוות שנחיה בעולם טוב יותר בעתיד המאוד קרוב. חזרתי מרכיבה מאתגרת, נהניתי מהטבע, וכמובן החוויה הייחודית של שעות הבוקר השקטים, לפני סערת ההמונים. · זמן דיווש על אופניים כולל: (4:42) ארבע שעות, ארבעים ושניים דקות בלבד. · תוספת מספר קמ"ש נוספים לרפרטואר: 66:08 ק"מ · טיפוס מצטבר: 230 מטר. בנימה אופטימית זו מאחל לכם המשך שבוע טוב, ומהנה, נתראה בשבילים. פיירו קישור מצורף לגלריה: