נגיף הקורונה שהתפרץ בחודש דצמבר 2019 בעיר וו-האן שבסין הדביק עשרות אלפים ועד כה גבה את חייהם של מעל ל-2,400 איש. ההתפרצות עוררה בהלה עולמית ומדינות שונות, ביניהן ישראל, נקטו צעדים חסרי תקדים כדי להתמודד עם סכנת ההידבקות ובכלל זאת סגירת השערים בפני זרים המגיעים מסין וממדינות נוספות באסיה, פינוי אזרחיהן מסין והכנסתם לבידוד. חברות עסקיות נקטו גם הן צעדים קיצוניים: חברות תעופה ביטלו טיסות לסין וממנה, וחברות ענק הודיעו על עצירת פעילותן בסין עד הודעה חדשה. מעבר למישור הרפואי, להתפרצות זו ובעיקר לתגובות לה יש פוטנציאל להשלכות נרחבות, בעיקר במישור הכלכלי.

החשיפה, ההתעסקות והפחד מקורונה הם בלתי נמנעים. החדשות מציפות אותנו מכל עבר. והפחד הכי גדול הוא מהלא נודע. מגיפות עולמיות תמיד הציתו את הדמיון האנושי, ומלבות חרדות קמאיות קטסטרופליות. מכיוון שרב הנסתר על הגלוי האופטימיים שבינינו מעדיפים להאמין לנבואות על תרופה שהולכת ומסתמנת ועל עליית החום לקראת הקיץ שתמגר את הנגיף, הפסימיים שבינינו נוטים להקשיב לנבואות הזעם שמדברות על מוות של מיליוני אנשים והתמוטטות כלכלית. אחת ההוראות האחרונות דיברה על כמה שפחות ביקורים אצל הסבא והסבתא, ועדיף להימנע בכלל, מה שמכניס אל תוך משוואת החרדה גם בדידות. כיצד אפשר להתמודד עם חרדת הקורונה, במיוחד בקבוצת הזקנים?

איך אפשר להרגיע קצת את הפחד
האוכלוסייה הוותיקה בארץ חוותה על בשרה אינספור מצבי משבר: הגירה, מלחמות, צנע, שכול. אנשים מבוגרים בישראל אוחזים באוצר בלום של ידע כיצד מתמודדים עם משברים ואף יוצאים מהם מחוזקים. משום כך העצה הכי חשובה בעיני היא - סמכו על עצמכם. הקשיבו והתבוננו פנימה, לימדו מכל אותן תקופות של לחץ ורגעי המשבר, שאבו זיכרונות של מאבק והישרדות, וזהו את הכוחות ואת דרכי ההתמודדות האישיות שלכם, ששרתו אתכם לאורך כל החיים. המצב היום אינו שונה באופן עקרוני מכל מצב קשה שעברתם בחיים, ומה שעזר לכם ביותר בעבר יעזור לכם גם היום. בין אם זה תמיכה חברתית, שיתוף רגשי, קריאת מידע אמין, דיבור פנימי חיובי, פעילות גופנית, עשייה מועילה, עזרה לזולת, אמונה דתית או אחרת, דמיון מרגיע, פניה לאיש מקצוע, או כל משאב אחר שעמד לרשותכם. בגיל המבוגר כל אחד, עמוק בפנים, יודע הכי טוב מה הכי טוב לו, ועדיף להסתמך על משאבים פנימיים מוכרים מאשר על עצות ממי שכלל אינו מכיר אותך, וכנראה גם פחות חכם ממך.