איך לפתח משמעת עצמית ולמקסם מוטיבציה בלי מלחמה עצמית
פסיכולוגים רבים טוענים שהמפתח להצלחה בחיים הוא משמעת עצמית. העניין הוא שהרבה פעמים אנשים עם משמעת עצמית, אמנם מגיעים להישגים, אך לא בהכרח מוצאים את האושר, יש איזה שהיא תחושה של מלחמה. הרגשה שאנחנו צריכים להקריב את ההנאה ברגע הנוכחי למען העתיד וזאת לא משמעת עצמית שיכולה להחזיק מעמד.

בנוסף, על התמדה בוודאי שפעולות קטנות ועקביות לאורך זמן יוצרות אפקט מצטבר, ולכן מי שמשקיע ומתמיד יוצר שינוי משמעותי בחייו.
הבעיה היא שיצאנו מתוך הנחה שלהתמיד בפעולות שטובות לנו זה רק עניין של בחירה או החלטה, כשבפועל זה לא ככה. לכולם ברור שעדיף לאכול בריא ושעדיף להישאר מרוכזים בעבודה במקום לגלוש באינטרנט. זה לא סוד. הבעיה היא שזה קשה, כי אנחנו מתפתים ואין לנו כוח להילחם בעצמינו.

בדיוק כדי לפתור את הבעיות האלו נוצר המושג "משמעת עצמית של יהלום" שהמשמעות שלו היא משמעת עצמית שלא מרגישה כמו מלחמה. היא מתאפשרת ברגע שאנחנו מבינים לעומק את הפסיכולוגיה של הרגש והמוטיבציה האנושית, ואז לא רק שכיף לנו לשמור על משמעת, אלא שהיא גם הופכת להרבה יותר חזקה ואיתנה.

כל בני האדם ולמעשה כל החיות מונעים משני כוחות: תשוקה ודחייה.
אנחנו בורחים מכאב ורגשות שליליים ורודפים אחרי עונג ורגשות חיוביים. כל פעולה שלנו היא ביטוי לרצון להשיג משהו טוב יותר או להימנע ממשהו רע.

עכשיו השאלה המתבקשת היא:
"אם זה אכן הכוח שמניע כל פעולה ופעולה שלנו ואנחנו יודעים שפעולות מסוימות יגרמו לנו להרגיש טוב, למה בכל זאת אנחנו לא עושים אותם? וההפך, למה אנחנו מבצעים פעולות שברור שיגרמו לנו להרגיש רע ?"

התשובה נעוצה בעובדה שהרבה פעולות שטובות לנו וישתלמו בעתיד קשות לביצוע בהווה, ולעומת זאת הרבה פעולות שנעימות ומהנות ברגע ההווה יפגעו בנו בעתיד. אבל המוח שלנו לא יודע לקשר בין הדברים.
באופן טבעי המוח מקשר לפעולה מסוימת עונג או כאב לפי התחושה שעולה בסמיכות זמנים. לכן כל פעם כשיש פער זמן בין הסיבה לתוצאה (בין הפעולה להשלכותיה) אנחנו בצרה.

ולפעמים זה יכול לקחת שנים של בחירות גרועות וחוסר התמדה, עד שחוטפים מכה מספיק כואבת שמניעה לשינוי. וגם כשהשינוי מתרחש, זה לא מתוך מקום של הנאה, אלא בלית ברירה.