לאחר הרכיבה ישבתי וכתבתי מתוך עמק ליבי ואהבתי לחברים, למשפחה ולמנהיגינו, ולמולדת:
אנחנו חיים באי ודאות כלכלית, חברתית ואישית - אבל הפוליטיקאים שלנו מתבצרים בהבטחות שלהם ולא מקימים ממשלה בזמן שאנחנו זקוקים לה יותר מכל. נכון שנעשו דברים נוראיים בקמפיין, אבל עכשיו, בשבילנו - אתם צריכים להתפשר
אינני נביא, אני סולד מהסברים שטחיים, אבל הווירוס הזה מסמל את המחלה של החברה, ריחוק של שבט אחד מרעהו, הפצת רעל נוראי שמזהם את הסביבה, מדבק, חיידק השנאה מתפשט מהר מידי, את הווירוס ההוא ואת הווירוס הזה חייבים להשמיד.
יש רגעים בחייה של אומה, רגעים מטלטלים, כאלה שמזעזעים את האדמה שעליה אנו עומדים. כולנו חיים באי וודאות כלכלית, באי וודאות חברתית, באי וודאות אישית, חתונות לא מתקיימות, חלומות קורסים, קשישים חשים בסכנת חיים.
בינתיים, המנהיגים הם גדולי מפיצי הזיהום, אף אחד, אף צד לא פטור מאחריות, תנו לנו תחושה ששיניתם מדרככם הנלוזה, תנו לנו תחושה שהבנתם שזה הזמן להקים ממשלה של כול אזרחיה.
כאילו לא אכפת לכם ממה שעובר עלינו, כאילו שאנחנו חיילים של נייר, תקימו כבר ממשלה, תפסיקו עם מריבות הזויות, נכון, היו לנו 'עמדות מוצקות' אבל המציאות השתנתה, נכון, נעשו דברים נוראיים, הקלטות, ציטוטים, כינויים, קמפיינים נמוכים, אבל זוהי שעת חירום.
חברים יקרים, סוף שבוע מהנה, שבת שלום מבורכת, ורק בריאות, נתראה בשבילים,
פיירו