בצל התפשטות נגיף הקורונה, ובמצב של חוסר ודאות פוליטי, אין ספק שהמציאות עולה על דמיון , די עצוב כשמבינים מה קורה כאן בכל המובנים, אנחנו למודי ניסיון , יש לנו פרספקטיבה טובה על החיים ובכלל.
לא צריכים להיות מומחים גדולים בשום תחום - אפשר בהחלט לסמוך על ההבנה שלנו ועל שיקול הדעת שלנו.
קשה כמובן כשאנחנו מבינים שיש לנו מרחב השפעה מצומצם על מה שקורה, אבל, זאת המציאות ולכן חשוב והכרחי שנתמקד על מה שאנחנו כן יכולים לעשות עם עצמינו ועם הקרובים אלינו.

אני ממשיך בשלי, מאמין שחשוב להמשיך להתאמן גם בימים האלו, זה היה חורף ארוך ורטוב, ולא מספיק שכל כך הרבה אנשים חלו כמדי חורף, וכעת נחתה עלינו מגפת הקורונה. החיזוק של המערכת החיסונית שלנו מעולם לא נראה כל כך אפקטיבי.
החשש הוא אם שאתה בא במגע עם חיידק שמעולם לא פגשת, יש לך כל מיני מחסומים שאמורים למנוע את החדירה שלו לגוף. מלבד העור, יש לנו גם ליחה, הנזלת היא מחסום באמת חשוב ואת המיקרובים, אוכלוסיית החיידקים שחיים בגוף, בפנים ובחוץ. חלק מהם מייצרים כימיקלים אנטי-מיקרוביולוגים ומתחרים בפתוגניים (מחוללי מחלות) על מזון ומקום. מתחת לשכבה של ריר וחיידקים גופנו מרופד בתאי אפיתל שלפי טובי המומחים, "קשה מאוד לעבור אותם.

הם מספקים הגנה אנטי-מטריאלית כמו תרכובת אנטי-ויראלית שהיא עוינת במקרה של הקורונה". אם פטוגן חודר את ההגנה הזאת, עליו להתמודד עם תאי הדם הלבנים שלנו או עם תאי החיסון. סוג אחד שלהם המכונה מקרופאג מאכלס את כל רקמות הגוף שלנו ולפי פרופסור קרוקשאנק, "כלי הנשק הזה מוכן לפעולה, אבל הוא לא מדויק במיוחד. התפקיד שלו הוא לדווח לתאי הדם הלבנים החכמים יותר הנקראים לימפוציטים. הם אלו שזוכרים את החיידקים ובפעם הבאה שתפגוש את החיידק הם יתמודדו אתו בלי שבכלל תדע. זה הבסיס של החיסון".

במערכת החיסונית שלנו עשויים להיות כמה כתמים עיוורים. "זה אומר שהתגובה החיסונית שלנו לא מכירה חיידקים מסוימים", אומרת פרופ' קרוקשאנק, "או שלחיידקים יש אסטרטגיית התחמקות מטורפת. באופן אישי, המערכה החיסונית שלי לא מספיק טובה כדי לזהות הצטננות. אבל אורח חיים בריא מבטיח שההגנות שלכם יהיו טובות ככל האפשר".