השכם בבוקר התעוררתי, והנוף היחידי שנגלה לעיניי השתרע בין חלוני ובין אופק ההרים, התארגנתי ויציאתי לחיק הטבע, לדרך לקחתי את תיק הרכיבה הכחול, ארזתי בו כמה תקוות כצידה לדרך, הכנסתי לתוכה נייר טואלט, שני בקבוקי מים קרים , משאבת אוויר, מפתחות אלן, גם מעיל וכפפות כדי שיגן עליי מהקור, והגשם עם ירד. השארתי מאחורי את העבר ויצאתי לדרכי להתבודד בחיק הטבע, מבלי להביט אחור. לא ידעתי לאן מועדות פניי, אך ידעתי את הכיוון בעזרת החוש השישי, הצבתי לי מטרות מאופק לאופק וחיכיתי לאופק האחרון. השעה הראשונה הייתה הקשה ביותר, רוח קרה שנשבה בפניי בשעות הבוקר המוקדמות, הרוח ניפח את כיסי, צבט את ריסי. איזה חורף, נוטף לי על העורף, ועל המצח גם, אומנם לא ירד הגשם, הקור החריש את אזני, הרעיד את שיני, הקור הזה הנורא . בשעות הראשונות הייתי חצוי כך, עד שמצאתי את השביל הראשון, הוא שביל אופקי ישן, אז כאילו נקרע החבל המושך והייתי חופשי להמשיך בדרכי. הבטתי למרומי טיילת החוף. כה מישורי, וכה שטוח. ניגבתי את הזיעה ממצחי , עוד טיפת מים, על מנת לחדש אנרגיות חיוביות, והתחלתי לדווש שוב בשבילים , בין אבני בזלת קשים ורכים לבין תמרורי הדרך, שסומנו על-ידי קודמי בוודאי. לאורך הטיילת כשהגעתי שחררתי צעקת-צהלה קצרה והשקפתי אל הים הסוער, אל הגולשים, ועל הנוף המדהים. הנה מצד אחד ביתי והוא כל-כך קטן והנה מצד שני דרכי והיא מתארכת ומתארכת, ראיתי גם את המשעול שדיוושתי זה עתה ועדנה ענוגה מלאה את גופי. סיפור רכיבת הבוקר בחריפות הזאת, עוד יום, עוד יום, ובצפיפות הזאת עוד יום, עוד יום. החזאי מוסר את התחזית, משקעים, שינוי זרימה ורוחות תזזית ויש כאן מקום לדמיון לסיפור רכיבת הבוקר בתום רכיבת נפח של (3:35) שלוש שעות, שלושים וחמשה דקות, ועוד כמה קילומטרים נוספים לרפרטואר 47:39 ק"מ, וטיפוס מצטבר של 195 מטר גובה. המשך שבוע טוב, ומהנה לכול החברים - נתראה בשבילים, פיירו מצ"ב לינק לגלריה: