בין שישי לבין שבת, לא יושן היטב בלילה, מרגיש לא רגוע, כולי תיקווה להתעורר לבוקר רגוע ויבש, ומעט יותר טוב וחמים. אינני פוחד מגשם, שמח יותר עם תזרח השמש. שבת השכם בבוקר הדלקתי נר בחלוני, מה שאני רואה קדימה, הנה להפתעתי צל נופל על המרפסת, עשבים שוטים בגן, יש לטאה שמטפסת על קיר קלוף, כיסא ישן, והרוח שנכנסת לא נותנת מנוחה. יש מחסור גדול בחסד בין שקיעה ובין זריחה. יוצא לי לגן עדן בחיק הטבע, בין הברושים והכרם שנית יעבור עם האופניים, ישוט לי בשבלים, ובתלמים, ואני כמו כל הרוכבים החולמים אחר השמש. תלוי מה העשה היום, כמה זמן יש מי יודע בין שקיעה ובין זריחה, המילים שלא אמרתי התפרקו לאותיות, בדרכים שלי הלכתי, הן לא היו אמיתיות, כשאני מביט למעלה ורואה רק חשכה, חוזר הביתה בין שקיעה לבין זריחה. סיפור רכיבת שבת הבוקר מתעורר השכם, סוגר דלת כדי לפתוח חדשה, אני רוצה כבר להתחיל מהתחלה ולא נשבר, אני כמו רוח האוספת בסערה את כל אשר היום נקלע אל תוך דרכה, אני כמו מים סוערים וסוחפים, אני נהר גועש קורא אל החיים. ומה נשאר לי בסוף יום אל מול שקיעה, נשאר חלום ועוד נשארת לי תקווה, וכל כוכב שב ומפיח בי חיים. אפילו אם אני שוכח לפעמים, לדווש קדימה ולמשוך במלוא עוצמה, לדהור בדרך לאורכה ולרוחבה, לנשום אוויר פסגות למעלה מול זריחה, וללא לפחד ליפול ולקום בחזרה. בתום רכיבת נפח של (3:28) שלוש שעות, עשרים ושמונה דקות, ועוד כמה קילומטרים נוספים לרפרטואר 50:78 ק"מ, וטיפוס מצטבר של 225 מטר גובה. שבת שלום מבורכת, ומהנה לכול החברים - נתראה בשבילים, פיירו מצ"ב לינק לגלריה: