איזה בוקר בחלוני, בוקר של זריחה, השדות הירוקים, מקשטים את הבריאה, מה יפה בשלל צבעים, את לי אמא אדמה איזה בוקר נהדר, לך ארצי שבויה נפשי, כמו הקשת למיתר, מביטה למרחקים, והלב כה מאושר. קמתי בבוקר אל יום זורח, הזמן לאט חולף, אני מרגיש אך לא יודע, מן התרגשות קטנה בלב, יש משו שונה כאן באוויר, פותח דלת המרפסת, ואל תוך הבית מתפרצת השמש , שמש צהובה מתוך התכלת - איזה בוקר נהדר. לפני שיצאתי מביתי, הספקתי לקחת את הכדים לבית הספר, ולגן, משימה בגיל הפנסיה, בני גיא, ואשתו שירי, הטילו עלי, (אלק עלינו), לשמור על הנכדים, בזמן שהם שוהים בחול (נסיעה ללונדון). כפנסיונר, שכחתי מה זה לגדל ילדים, וכאשר שחר חדש עלה בחוץ, השמש זוהרת בשמיים, הציפורים מצייצות והרוח נושבת קרירה, אבל בבית פנימה "מלחמת עולם." הנכדים מסרבים לקום מהמיטה הם ביקשו לראות טלוויזיה על הבוקר עם פיג'מה, אני סירבתי כמובן, נמנע מלהתעצבן , חוסר אונים במעט. מחכה לי עוד רכיבת בוקר בחיק הטבע, חייב ללביש אותם, להכין להם ארוחת בוקר, ולקפיץ אותם לבית ספר, ולגן בזמן. עבור רוב ההורים, הבוקר הוא הזמן הכי מאתגר ביממה. האם יש שביל ביניים בין כניעה מוחלטת לילדים – הכרוכה באיחורים ובוויתורים, לבין רודנות הורית, שיוצרת התחלה "חמוצה" ליום? המומחים מסבירים איך עושים זאת נכון, אך מלי לכול הסיפור הזה. סיפור רכיבת יום שני הבוקר אכן לקראת השעה שמונה וחצי יצאתי לדווש, יש לפעמים ימים גם כאלה.... בוקר חדש בחיק הטבע, ועל החופים, שוב מרקיעים אל השחפים, וים מנומנם כחול, ארמונות בונה בחול, רוח נושקה לחיל. על הבוקר שהתחיל מרגיש כמו מלך, כה מאושר שיצאתי לדווש, כמה טוב לי בתוך הנשמה, מה כבר צריך בסך הכול הבן אדם, שמש מעלי, לרגלי האדמה שיישאר כך לעולם. איזה בוקר נהדר...הנופים המשגעים, בין בקעה לבין גבעה, את חושי הם כובשים, בכל מקום בכל שעה, המראות כל כך רבים, שנראים כאגדה. מביט אל החוף, מלא אנשים, בין הגלים שעולים, לקראת החזרה שרר חום כבד, שהיקשה על הרכיבה, שמח, וטוב לי שקמתי הבוקר וסיימתי את האימון. התגמול המלא היה עוד כמה קילומטרים נוספים לרפרטואר: אורך המסלול: 81:16 ק"מ - גובה מצטבר: 195מ' - זמן מוארך 4:00)) ארבע שעות, כולל עצירות. אני מאחל לכול החברים המשך שבוע טוב, נתראה בשבילים פיירו מצ"ב לינק לגלריה: