ישראל היא מדינה קטנה שכולנו חרשנו את דרכיה. כילדים בטיולים המשפחתיים, בטיולים שנתיים כתלמידים, בשירות הצבאי הכרנו כל פינה וחור שכוח אל שבו זרקו בסיס צבאי, כהורים יצאנו עם ילדינו להראות להם את נפלאות הארץ ועוד.. אבל, רובנו עשינו את זה בדרך כלל תוך כדי נסיעה ברכב, כשאנו חווים את הדרך עצמה מבעד לחלון הרכב, ומדי פעם עוצרים בנקודות עניין כאלו ואחרות. במשך השנים נוצרה הזדמנות חיי לחוות את "הדרך" בצורה שאין דומה לה - דרך הרגליים, דרך הגוף, על אופניים! לנשום את האוויר הקריר והצלול של הרי ירושלים, והרי הגליל, עם שופע של עליות וירידות אימתניות תוך שהוא מתפתל לו בנופים מיוערים, חוצה כפרים מעדות שונות ומשקיף אל נופים עוצרי נשימה. לחזור בזמן דרך פיסות היסטוריה וגיאולוגיה ייחודיות כמו ירושלים, הכנרת, ים המלח, מצדה, מכתש רמון ועוד, אשר פזורות בכל פינה בארץ ולאורך המסע שלי. לחוות את השקט ואת הנוף המדברי בגווני חום של הנגב ומדבר יהודה, כאשר רק הרוח שורקת באוזניכם והשמש דואגת לצרוב את עורכם ולדאוג לשיזוף "רוכבים" אמיתי. רכיבת אופניים הינו מסע כמעט אישי, אשר בו אני מדי פעם חלק מקבוצה מצומצמת של כמה עשרות רוכבים, אך לאחרונה על פי הרוב, אני מדווש לבד לאורך גדות נחל הירקון, בכבישים ובשדות של תל אביב. תמיד נפל בחלקי להכיר אנשים חדשים, ליצור קשרים ולחוות יחד חוויות של פעם בחיים. כל מה שאתם תצטרכו לעשות, זה לעלות כל בוקר על האופניים ופשוט לרכוב ולצרוב אצלכם את החוויה המיוחדת הזו. סיפור הדרך לשבת השכם בבוקר התעוררתי עם אור שחר ראשון, נחוש לצאת לאימון בוקר ולגיחה מהירה לאורך חופה הצפוני של תל אביב. התחלתי משכונת המשתלה , לשדות תל ברוך צפון, המשכתי לשדות רמת השרון עד פי גלילות, חלפתי באזור הווילות בהרצליה, עד המרינה הרצליה, המשכתי לאורך טיילת החוף עד חוף הצוק, לנמל תל אביב, חזרתי דרך פארק הירקון לגשר המכביה, ומשם חזרתי הביתה לשכונת המשתלה. התגמול המלא היה עוד כמה קילומטרים נוספים לרפרטואר: אורך המסלול: 40:09ק"מ - גובה מצטבר: 185מ' - זמן מוארך: (2:41) שעתיים, ארבעים ואחד דקות. שבת שלום מבורכת, וחג שבועות שמח לכול החברים, נתראה שוב בשבילים. פיירו, מצ"ב לינק לגלריה: