עין שוריח - בריכה מלבנית ארוכה וגדולה, המלאה כל ימות השנה. במקום נטועים עצי פרי. מקום שקט ונסתר מעין רואים. שמו של המעיין "שוירח" נגזר משמו הקודם "שריר" ו"ירח" על שמו של ירח פארן מקיבוץ האון. ששיפץ את הבריכה בשנת 2004 ומתחזק אותה עד עצם היום הזה

אנדרטת הטייסים התורכים - בשנת 1914 היה חיל האוויר העות'מאני בן שנה, ולרגל המאורע החליט הסולטאן להשתמש בחיל האוויר על מנת לחזק את שלטונו ברחבי האימפריה העות'מאנית ולעורר גל של פטריוטיות ורגשות לאומיים על ידי מטס ראווה מעל ערי האימפריה. הטיסה יצאה מאיסטנבול לדמשק, ומשם תוכננה להגיע לירושלים ולקהיר. זו הייתה טיסה במסגרת תחרות בין המעצמות הגדולות על מנת להרשים בהישגי הטייסים. במטוס טסו סרן פתחי ביי וסג"ם צאדק ביי, ושם המטוס היה "העזרה הלאומית". שני הטייסים, מהבכירים בחיל האוויר של האימפריה העות'מאנית, לא הכירו את משטר הרוחות באזור הכנרת. כאשר הגיעו למצוק, הרוח המזרחית (שרקיה) טלטלה את המטוס וריסקה אותו לקרקע באזור סמח' והוא עלה באש. מושל טבריה חצה את הכנרת בסירה ומצא את שרידי המטוס וגופות הטייסים, ואלה הועברו ברכבת מיוחדת מתחנת הרכבת סמח'. משם הועברו החללים להלוויה ממלכתית ליפו ומשם הובאו לקבורה לדמשק סמוך לקבר צלאח א דין. בספרו מביא את התיאור שהפיע בעיתון "החרות" מכ"ד אדר תרע"ד: "ברגע שהאווירון נפל השליכו עצמם הימה הרבה מלומדי-שחיה. אחרי רגעים אחדים הם הגיעו למקום האסון. ויצליחו להוציא את המעופפים בלי רוח חיים". עיתון הפועל הצעיר כתב על תהלוכת האבל ביפו כי "הלוויה הייתה נהדרת" וצעדו בה יהודים רבים. בעקבות האסון קיים בנק אנגלו פלשתינה אסיפה של עסקני יפו שבה הוחלט להגיש לממשלה הטורקית בתור מתנה אווירון בשם "ישראל". לאחר הלוויה הממלכתית הורה שר הצבא העות'מאני על הקמת אנדרטה לזכר הטייסים במקום ההתרסקות.