פנחס ועמית מבשלים משהו בוטספ וכל השאר מתקשקשים ואני פוחד לפתוח את הפה. כל החבורה הנחמדה הזו נפגשת בסביבת ביתו של פנחס, כנראה מארח אותם לארוחת צהרים, ולאורכו של פארק הירקון אל גשר המכביה ומשם בקצרה אל הנופרים. אני מצטרף באמצע הדרך, פוגש את נתן במעבר של אם המושבות ומעל גשר הזבל,מנציח את כל החבורה מרחוק. 8:15 שמורת הנופרים עדיין סגורה(הפתיחה ב8:00)עוקפים אותה מצפון. ואני מושך אותם אל השביל הפונה לתל אפק, הכניסה מאחור תמיד פתוחה, ודוקא הפעם היא סגורה, לקחתי אחריות למחדל שלי והייתי מוכן לפרוש, אבל נעתרתי להפצרות של צביקה ועמית. ממשיכים אל המנהרות שלאורך הגדה הצפונית של הנחל ואל המפלים, במפל הנסתר(למה נסתר)הפסקה לארוחת בוקר, אני כמובן במים, הם כמובן שלא, תארו לעצמכם לאן הגענו, אפילו עמית לא. במהירות עם כל פיתוליו של הנחל, בצד המזרחי של הפארק, אנחנו נפרדים, הם לחוף הים בתל ברוך(ואולי לארוחת צהרים אצל פנחס), אני שוטף קצת את האופניים והנעליים בברזיה בפארק ובשעה 11 אני כבר בבית ושם הסלט הענק מחכה לי, אבל אשתי היקרה לא, אכלה בלעדי. כמה שעות נחמדות עם כל החבורה הנהדרת הזו ועל מסלול כלכך יפה. תודות וברכות לכולכם. ובשבוע הבא שוב על הירקון עם הצפוניים(אולי).