רחאניה- אחד משני כפרי הצ'רקסים היחידים בארץ. השם רחאניה מהמילה הערבית "ריחן" פרושה פרחי בשמים. הצ'רקסים גורשו ממולדתם בקווקז לאחר שנלחמו ברוסים. האימפריה העות'מאנית קיבלה אותם בברכה היות וראתה בהם לוחמים מנוסים, ויישבה אותם באזורים הדלילים בהתיישבות. הכפר רחאניה נוסד בשנת 1873 ורק בשנת 1880 הגיעו אליו משפחות צ'רקסיות. הכפר נבנה בשיטה הצ'רקסית המסורתית "כפר-חומה" שהבתים נבנו צמודים זה לזה ומשמשים כחומה מגן סביב הכפר. בכפר יש מוזיאון למורשת הצ'רקסית. במלחמת העצמאות סייעו בני הכפר להעפלה מלבנון והתנדבו לשרת לצד היישוב היהודי.

חרבת מרות – מרות היה יישוב יהודי קדום משערים שהתקיים ברציפות מימיו של אלכסנדר ינאי החשמונאי [תחילת המאה ה-1 לפנה"ס] עד לשלטון הצלבנים – תקופה של 1200 שנה. מניחים שהיישוב השתרע על פני 40-50 דונם וחיו בו כ- 1200 איש. כלכלתו התבססה על גדולי זיתים להפקת שמן, כרמי גפנים, גידולי תבואה וצאן. באתר נמצאו ממצאים רבים כבית כנסת, בית מדרש, מקווה טהרה, כתובות מערכת מסתור וביצור, מערכת אספקת מים וגתו. השם "מרות" מוזכר לראשונה בכתבי יוסף בן מתתיהו והוא מציין את היישוב שישוב הגבול הצפוני של הגליל. יישוב שבוצר בשלהי ימי בית שני לקראת המרד הגדול. על פי התיאורים מדובר ביישוב גדול ואמיד, מרז לימוד, הגרים בו בקיעים בשפה העברית ובפסוקי המקרא. במסמכי הגניזה הקהירית מתואר מסעו של עולי רגל בין קברי צדיקים וכולל רשימת כפרים ובניהם השם "כפר מארוס". השם "כפר מארוס" מוזכר גם ברשימה העות'מאנית משנת 1595 ומוזכר ככפר שחרב על ידי ויקטור גרן בשנת 1875, אך אוכלס מחדש בימי המנדט הבריטי. שרידי מערכת ההגנה שנחשפו כללו קטעי חומות, חפיר גדול חצוב בסלע ומערכות מסתור. בית הכנסת של מרות החל להבנות במאה ה-4 זמן חיבור התלמוד והושלם במאה ה-7. חזית הבניין הייתה בדרום והיא קושטה באבנים מעוטרות. קירות בית הכנסת היו מטויחים בטיח צבוע בצבע אדום. נתגלתה רצפת פסיפס ובה תיאור של לוחם צעיר וסביבו חרב, קסדת נחושת ומגן. התיאור מזכיר את תיאורו של דוד בן ישי ועימו כלי הנשק שנלקחו מגולית. ברצפת הפסיפס נמצאה כתובת "יודן בר שמעון מני" יתכן וזה שמו של התורם או האמן שבנה את הפסיפס. זהו הפסיפס הקדום ביותור שנתגלה בבית כנסת בגלגל. לפני חזית בית הכנסת נחשפה חצר רחבת ידיים ומבנה נוסף, כנראה בית מדרש. יתכן שבמרוצת השנים, הכניסה לבית הכנסת הפכה לחדר לימוד לתלמידים. באתר נמצאו כתובות נוספות הקשורות גם הן לבניית בית הכנסת. בבית הכנסת בחלקו הדרומי של האולם נמצאה כתובת:"וזאיב וטלה ירעו כאחד" [ המילה זאיב הייתה מקובלת באותה התקופה]. כתובת זו לקוחה מספר ישעיה פסוק ס"ה. מתחת לכתובת מופיעים ציורים של כד-מים גדול שמימינו טלה ומשמאלו זאב. בחצר בית הכנסת נמצא מבנה עצמאי שהוקם כנראה במאה ה-7 ומניחים כי מדובר בבית מדרש. לאורך קירות המבנה ספסלי אבן. הספסל המשובח ביותר נמצא לרגלי הקיר המערבי, במרכזו מגרעת, שבה כנראה הייתה כנראה כורסת חכם בית המדרש. הארכיאולוג צבי אילן מעלה השערה כי ייתכן וחכם זה היה "ר'חנה" – שמו של צדיק שנקרב במקום במשקוף בית המדרש תבליטים של שני נשרים וזר בניהם, עליו הכתובת "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך" [דברים פרק כ"ח פסוק ו']. מתחת למחסן בית הכנסת נמצא מטמון בן מאות מטבעות ברונזה וזהב. למעט שלוש מטבעות כולם מימי אלכסנדר ינאי [מאה 1 לפנה"ס]. מטבעה אחת מימי הכליף מוחמד אל-מהדי ומשטבע שלישית מימי "אלעזיז עות'מן האיובי. באתר נמצאו עוד מטבעות רבים מתקופות מאוחרות יותר, הצלבנים הממלוכים[ המאה ה-14 וה-15].