ראינו את הגלריות של טיול כפול #6 והחלטנו שגם לנו מגיע. הצטיידנו בשלמה יוסף, בקובץ המסלול שקיבלנו מזאב, באודי שכבר עשה פעמיים את כל שביל ישראל ובמזון ומים שיספיקו ליום שלם.
התחזית בלילה שלפני נראתה ממש רעה. אחרי סבב טלפונים לילי לכל מי שאנחנו מכירים באיזור הבנו שבאילת ירדה כמות המשקעים השנתית תוך רבע שעה, בצופר כבר יש ניצני שיטפון ובמצפה רמון יורד גשם שוטף. לא היתה ברירה - מצאנו איזה אתר אינטרנט לא מוכר, עם תחזית בלתי מעודכנת (אבל יותר אופטימית) והחלטנו להסתמך עליו.
כל הדרך ירד גשם שלא פסק גם כשעברנו את שדה בוקר. החלטנו להמשיך בקו האופטימי - נגיע עד שחרות ושם נחליט לפי התנאים במקום אם יוצאים או לא.
קצת לפני מצפה רמון פגשנו את הנחל הראשון שזורם לרוחב הכביש. במכתש וידאנו שיש לנו רשיון משיט וצלחנו את נחל פארן, לפני צומת ציחור נפתח סדק בענני הגשם וקרני שמש ראשונות הפציעו, הנוף שנגלה לעינינו כשהגענו לחאן שחרות גבל במיסטיקה.
אז מה היה לנו? 51 ק"מ, 8 שעות רכיבה ברוטו, כ 1000מ' טיפוס מצטבר , טיפוס להר ברך שהותיר אותנו חסרי נשימה, נוף עוצר נשימה מהר ברך, סינגלים שנמתחים מאופק לאופק , חברה טובה, רוחות חזקות לקראת סיום ומשפחת חרובי המקסימה משחרות שארחה אותנו לקפה בסיום.
רכבו: עזרא, שלמה, נסים, אודי, אלחנן, אריאל.