יצאנו מנווה אטי"ב דרך עין קיניא למסעדה וטל החליט שלא הרווחנו אפילו סחלב, אז ישבנו בגן המשחקים עם התמרים מהבית, ואז בא דודי והציל את המצב עם בקלאווה שלא מהעולם הזה. המשכנו מעל בירכת רם אל מטעי הדובדבנים (ספרתי לפחות ארבעה סוגים שונים) איזה טעם... נכנסנו ליער אודם בין גינות הסלעים ששברו לישראל את האוזן, ואז החלה הדהירה המטורפת למטה, עד שהגענו לנבי יודה (הלא הוא מיודענו יהודה בן יעקב אבינו, שמשום מה הפך לקדוש דרוזי...). שם מצאנו את העיר העתיקה עומרית. טל נתן הרצאה הסטורית מרתקת על הלניסטים, רומאים, ביזנטים, וצנרת החרס המשתלבת. הרווינו את צמאוננו ממי המעיין בתוך המתחם (ונתבקשנו בנימוס להתחפף משם בשל לבוש לא צנוע של אחד עם סנדלים), קיררנו את גופותנו במי השניר בנקודת הטבילה המסורתית ובחנין הפסיפס סיימנו עוד טיול מרתק ומהנה מבית מדרשו של טל.