נקודות לציון
בית קשת – הקיבוץ הוקם בשנת 1944 על ידי לוחמי פלמ"ח. בית קשת הינו היישוב הראשון שהוקם על ידי אנשי הפלמ"ח. אל המקימים הצטרפו גם בוגרי מחנות העולים וכן בוגרים מבית הספר החקלאי כדורי. שמו של היישוב סמלי על פי הפסוק:"ללמד בני יהודה קשת" ככתוב בספר שמואל ב:"...ויקנן דוד, את-הקינה הזאת, על-שאול, ועל-יהונתן בנו. ויאמר, ללמד בני-יהודה קשת, הנה כתובה, על-ספר הישר.." כלי הנשק קשת מסמל את יכולתם של בני המקום לעמוד מול איביהם. במרץ 1948 יצאה מבית קשת כיתה של שמונה סיירים בפיקודו של עלי בן צבי [בנו של הנשיא לעתיד יצחק בן צבי], לסייר בגבעות שהב. בהגיעם למקום נפתחה עליהם אש מכל הצדדים על ידי מארב מתוכנן של בני השבט ערב א-זביח. רק ניצול אחד הצליח להימלט ולהגיע לשער הקיבוץ. בשנת 1952 עם מינוי של יצחק בן צבי לנשיא המדינה, פורק הצריף שבו התגורר עם משפחתו ברחביה והועתק לבית קשת, לשמש כבית תרבות לזכר בנו. מאז הקמתו סבל הקיבוץ מקשיים כלכליים ומעזיבות רבות, במשך השנים האחרונות תוגבר הקיבוץ בגרעיניים מישראל ומחו"ל.
חרבת חנות תגרים [חאן אל תוג'אר] – אלה הם שרידים מפוארים של חאן ממלוכי גדול. החאן נבנה בשלהי התקופה הממלוכית [1440], כחלק ממערכת הדואר של השליט הממלוכי ביברס, דרך שהכילה תחנות להחלפת סוסי דואר לכל אורכה. בגלל מיקומו הגיאוגרפי בין נצרת, טבריה והר תבור, שימש החאן גם כשוק ואף שמו מעיד על כך [תגרים = סוחרים]. תייר שעבר במקום ב-1760 מספר: "השתוממתי לראות פה את חומות השיש היפות הבנויות באמנות רבה. עוד מרחוק מכירים את המקום הזה הדומה לארמון נשגב. פה נערך שוק בכל יום שני של השבוע אליו באים סוחרים מארצות שונות ומביאים בגדים, בהמות וסחורות מכל המינים. השוק הזה אינו ירוד מהשווקים העשירים ביותר באירופה". גם במאה ה-19 מזכיר לונץ את השוק ואומר שהוא היה החשוב במדינה. החאן בנוי סביב חצר מרכזית ובה באר. החאן כלל מסגד מפואר שממנו נותרו כיום שלושה צריחים. את החאן מקיפה חומה שייתכן ונבנתה בתקופה מאוחרת יותר מהמאה ה-16.
גבעת אבני – יישוב קהילתי השייך למועצה אזורית גליל תחתון. היישוב הוקם בשנת 1991 על ידי המועצה האזורית גליל תחתון, וקרוי על שמו של שלמה אבני, שהיה מנכ"ל משרד השיכון וסייע רבות בהקמתו.
יער בית קשת – הכומר וחוקר הטבע האנגלי הנרי טריסטראם שביקר בארץ בשנת 1864, מתאר את אשר ראו עיניו:"יצאנו מנצרת לטבריה...התחלנו את דרכנו על גב הרכס, והמשכנוה למרגלות הגבעות המשתרעות מצפון להר תבור...נכנסנו לתחומו של יער אלונים פתוח, הראשון מסוגו שראינו בארץ ישראל. הנה פגשנו סוף סוף יער ראוי לשמו...הארץ מכוסה כאן בכסות צפופה של שיחים ננסיים – אלת המסטיק, שקד בר, ער עציל וקטלב, ומרופדת טלאים מבריקים של כלניות ופרחים אדומים אחרים, אגודות של רקפות נחמדות, שפע מיני פרחים מורכבים..."[הנרי בייקר טריסטראם "מסע בארץ ישראל 1863-4]. עצי האלון התבור יוצרים תצורת צומח בשם "יער פארק" – יער פתוח בו צומחים העצים במרווחים גדולים זה מזה. עובדה זו מאפשרת את התפתחותם בין העצים של מיני עשבוניים חד-שנתיים, הפורחים בשלל צבעים בחורף ובאביב. בין השנים 1901-1913 טיפח אליהו קראוזה, מי שהיה אגרונום ומנהל חוות סג'רה, את יער האלונים. בעזרתם של איכרי המושבה הוא גזם ודילל את העצים. הגזם שימש לתעשיית הפחמים. יוסף וייץ, לימים מנהל מינהל פיתוח הקרקע של קרן הקיימת לישראל, שהחליפו בתפקיד לקח חלק בשמירה על יער האלונים בימי מלחמת העולם הראשונה, שעה שהורגש בארץ מחסור בדלק והשימוש בעץ גבר. אולם היער לא ניצל לבסוף מגרזנו של השלטון העות'מאני, שהשתמש בעצי היער לבניית מסילות הרכבת ולהסקת הקטרים. חברי קיבוץ בית קשת ביחד עם היערנים לקחו חלק בשיקום היער החל משנות החמישים של המדינה. .
תל גובל – יישוב מקראי "אזנות תבור" המוזכר בספר יהושע:"וישב הגבול ימה האזנות תבור, ויצא משם חוקקה, ופגע בזבלון מנגב, ובאשר פגע מים, וביהודה מזרח השמש..."[יהושע י"ט]. התל ממוקם בין החלתם של שבט יששכר לשבט נפתלי. באזור נמצאו חרסים מהתקופה הישראלית ומהתקופה הרומית.