מים קרים ???..........מישהו ? לא המסלול, לא הנופים, לא המצוק המתיש בסוף מסלול שסחט ממני את כוחותיי האחרונים. לא חוסר המים, לא העליות האין סופיות ( 1000 מטר טיפוס ), לא הירידות שכבשתי תחת גלגלי הקונה. האנשים, הקבוצה של אותם אנשים מיוחדים שהייתה שם, הם שעשו עבורי את הטיול. ריקי והגר הגדולות מהחיים שכבשו את השבילים בירידה המטורפת ( 500 מטר גובה לאורך כקילומטר בזווית של 50% ). זרקא שהראה לי שיש בן אדם אנושי מאחורי עז ההרים - " אחי, נהנתי לדשדש איתך". צביה שלמרות כל הקושי נתנה בראש לירידה האימתנית והמשיכה לצלם. אמיר ישראלי שנתן את כל כולו ועזר לאחרים בירידה - " אמיר, אין עלייך אתה תותח אמיתי". יעל שדילגה כיעלה אמיתית בינות לסלעים והשבילים הבלתי מובנים. רכבנו החל משעה 6:30 בבוקר, במסלול מוגדר במפה ועם רצון עז לסיים מוקדם לפני החשיכה. חלפנו על שבילים, עמוסי ירידות, עליות, נופים מדברים ומצוקים מדהימים. נגענו בקצה גבול היכולת בקושי הרכיבה הטכנית שהייתה מאופיינת בטיול, הן בנשיאת האופניים בידיים בעליות בלתי רכיבות, מזג האוויר שהיה חם ומתיש וללא כמות מספקת של מים שזו טעות מצד כולנו. הגענו לסוף מסלול הרכיבה בירידה לקיבוץ עין גדי למצוקים מעל ושם התחיל הקושי האמיתי של הטיול. ירידה שקשה לרדת ברגל ובטח עם אופניים לצידך, על החלק הזה של היום הייתי בשמחה מוותר אבל למרות זאת בדיעבד אני שמח שנפל בחלקי להיות שם מכיוון שאת החוויה הזו לא אשכח לעולם !!! ארנון, עשה לי טובה ארגן רכיבות להנאה " נקרע לי ה**ת ". לכולם, נהנתי לרכוב עם כולכם ושמחתי להתקע במדבר ללא מים איתכם ... :-).