נקודות לציון
אריאל השם אריאל הינו שם נרדף לירושלים ולבית המקדש:"הוי אריאל קריית חנה דוד ספו על שנת חגים ינקפו (ישעיהו כט א'). שר הביטחון משה דיין, קרא לאחר מלחמת ששת הימים לצאת וליישב את הארץ. בעקבות קריאתו החלה קבוצה של ארבעה חברים (כולם אנשי התעשייה הצבאית), לגבש רעיון להקמת יישוב בשומרון. הארבעה הצליחו לגייס כספים וכן קבוצה נוספת של מאתיים משפחות. השם הראשוני שניתן לקבוצה היה "גרעין תל אביב". המטרה הייתה להקים יישוב שישמש כמרכז עירוני, תעסוקתי, תרבותי לשאר היישובים בשומרון. הרעיון של הקמת "יישוב עירוני" ולא חקלאי היה חדש באותם ימים. בשנת 1977 קיבלת ועדת השרים לענייני התיישבות את ההחלטה לרכוש קרקעות לצורך התיישבות עתידית בשומרון. השטח שנבחר הן על ידי הגרעין המיישב והן על ידי אגף התכנון במטכ"ל היה גבעה סמוכה לכפר כפל-הארס שהיה ידוע בפי תושבי המקום כ"הר המוות" – "גבל מאוט". זאת בשל האדמה הטרשית שלא ניתנת לעיבוד חקלאי או התיישבות. "גרעין תל אביב" הלך והתרחב וכלל אלף ושלש מאות משפחות. בשנת 1978 התקבלה החלטת ממשלת ישראל על הקמת היישוב והשם שניתן "חרס". באוגוסט אותה שנה עול כארבעים משפחות לקרקע ובסוף אותה שנה ניתן השם הסופי ליישוב "אריאל". בשנת 1981 הוכרזה אריאל כמועצה מקומית ובשנים 1978-1988 ביסס היישוב את מעמדו כמרכז עירוני עבור התושבים היהודיים בשומרון. מעמדה של העיר אריאל שנוי במחלוקת. העיר נכללה בשטחים שיסופחו לישראל על פי ההצעה הפלסטינאית שהוצגה בשיחות טאבה בינואר 2001, וגם במסמך שהציג ראש הממשלה אהוד אולמרט בפני אבו מאזן בספטמבר 2008. באותו מעמד נכללה הדרישה להשאיר את אריאל בריבונות ישראלית בכפוף להסכם חילופי השטחים. מנגד גורמים פלשתינאים מציגים עמדות שלפיהן הם רואים את שטח העיר כשטח פלסטיני.
חרבת מטוי (חרבת פרידריך רוזנפלד ) - חרבת גדולה ומפוארת. לא נראה לי עתיקה מאוד. במקום נערכו הרבה חפירות שוד. באחת מהמערות בתוך החורבה בית בד. פרידריך רוזנפלד היה מראשוני מטיילי השומרון, עולה מארה"ב, ציוני שאהב מאוד את הארץ, התעניין בטבע ובהיסטוריה ולכן טייל הרבה בארץ ברגל ובאופנוע. פרידריך יצא מאריאל והמשיך בואדי הנשפך לואדי אל מטוי. בהגיעו לעין אל מטוי פגש שלושה ערבים, הוא ישב איתם על קפה, כיבד אותם בפירות והצטלם איתם ואז שאל אותם מה יש בחורבה שבראש ההר והם ענו לו שיבואו איתו לחורבה ויראו לו אותה. פרידריך לבש מעיל ארוך כשבתוך המעיל היה אקדח ובנוסף בתוך התיק הייתה לו סכין קומנדו. כשהגיעו לח'רבת אל מטוי פרידריך הוריד את התיק שממנו בצבץ הסכין. הערבים שראו זאת חטפו את הסכין ודקרו אותו בצוואר. תוך כדי הדקירה הוא התעשת, שלף את האקדח וירה באוויר. הערבים ברחו וחזרו עוד פעם ושוב הוא ירה באוויר והם ברחו עד שמת וכשמת הערבים הגיעו אליו ולקחו ממנו את האקדח והמצלמה. קרוב משפחתו של המוכתר של ברוקין גילה אותו יום למחרת הרצח ולקח הרבה זמן עד שההודעה הגיעה למינהל האזרחי.ביום חמישי בלילה ט"ו בסיוון תשמ"ט 1988 הגיעה ההודעה למינהל האזרחי מהמוכתר של הכפר ברוקין. הצבא יצא מברוקין רגלית, מצא את הגופה והמשיך לצומת גיתי אבישר שם זיהה אותו קב"ט העיר אריאל כתושב אריאל. בעקבות הרצח עשו עוצר על סלפית וסריקות מבית לבית במטרה לעצור את החשודים. שר הביטחון דאז יצחק רבין נחת בסלפית כדי לפקח על החיפושים מקרוב. כשהגופה הגיעה לאבו כביר מצאו בתוך כיס פנימי של המעיל פילים. כשפיתחו את התמונות ראו בתמונות את שלושת הערבים שאיתם הצטלם וזיהו אותם כתושבי הכפר ברוקין. שלושת הערבים נתפסו ובתיהם נהרסו. מסתבר שכשפרידריך הבין שאין לו עוד סיכוי לשרוד הוא החליף את הפילים במצלמה שלו כדי שלפחות יהיה תיעוד שיוביל לתפיסת רוצחיו. פרידריך היה בן 48 במותו. חי לבד בארץ ונקבר באזור שכל כך אהב בהרי השומרון בישוב ברקן. וכך נכתב על מצבתו: "אדם יקר איש חזון ומעש איש אשר עזב גולה באהבתו לארץ הקודש אשר מאהבתה לא ויתר על כל שעל בה ולהתאבק בעפרה לקיים את הפסוק קום התהלך בה לארכה ולרחבה עד שיד זדים ומרצחים השיגוהו ונרצח על מזבח המולדת פרידריך (סטיבן) בן יהודה דוד רוזנפלד ז"ל נולד תש"י נרצח ט"ו בסיוון תשמ"ט בקרבת אריאל עיר השומרון. אנו בני אריאל והשומרון נמשיך את חזונו לשמור על ארץ ישראל השלמה ונתהלך בה לארכה ולרחבה. ונשמתו בגן עדנים מנוחתה. הי"ד".
חרבת כרקוש - יישוב גדול גדול מבית ראשון ששיאו בתקופות החשמונאית וההרודיאנית.
אזור מערות הקבורה ממוקם בתוך אזור מחצבות האבן ממנו הוצאו ונלקחו האבנים לבניית היישוב שבראש הגבעה. באתר נמצאים קברים רבים, רובם עם חדר מבוא בעל קמרון דמוי חבית, פתח קטן וכוכי קבורה. סוג נוסף של קברים הפזורים בשטח הם קברי שוקת/ סרקופגים המחוברים לסלע בתחתיתם,צורת קבורה נפוצה בתקופה הביזנטית. מסביב לחצר הקבורה המרכזית חצובים 6 קברי כוכים. הקבר המרכזי נחצב במרכז החצר. בחזיתו שתי אמנות צדדיות מעוצבות בתבליט ושני עמודים אשר חסרים כיום אך עדיין ניתן לראות את בסיסם וחלק מהכותרות. מעל לשורת העמודים עוצב אפריז מעוטר בוורדות ודיסקים. לדעת יצחק מגן קבר זה נחצב בימי הבית השני שכן הוא מזכיר בעיצובו קברים דומים מירושלים המתוארכים לתקופה זו. סביר להניח כי הנקברים במערה זו היו ממעמד חברתי גבוה שכן מימון מפעל חציבה וגילוף ברמה שכזו דורש משאבים רבים
ברקן - השם הראשוני שניתן ליישוב היה "בית אבא" על שם איש התנועה הרוויזיוניסטית אבא אחימאיר. היישוב נוסד בשנת 1981. היוזמה להקמת היישוב החלה בשנת 1977 על ידי קבוצת עולים מברית המועצות ומארגנטינה, ששאפו להקים יישוב עולים- הרעיון לא התממש. השיקול היה לעבות את שרשרת היישובים לאורך תוואי חוצה שומרון ולמלא את החלל הדמוגרפי באזור לא מיושב וכמובן לממש את אדמות המדינה. הרעיון לא הגיע לידי מימוש, רק בשנת 1981 הוקם היישוב. השם "ברקן" לקוח מהאתר "חרבת בוראק", מזרחית ליישוב, שרידי יישוב ישראלי מימי ההתנחלות בית ראשון ושני. סביב היישוב נמצאים מספר אתריים חשובים: "הכפר הפלשתינאי "קרית בני-חסן" הוא למעשה "כפר ארוס" – שבו ישנם ממצאים המעידים על יישוב עברי מימי הורדוס ואף נמצא שם קברו של "שר האוצר" של הורדוס. "חרבת כרכוש" –אתר ביזנטי גדול הסמוך לבית קברות גדול –חצוב מימי בית שני.
חרבת אל בורך - אתר מרשים שבו מספר גתות ענקיות יפות ובורות מים גדולים. החורבה בשטח של כ-30 דונם ובו שרידים וממצאים מן התקופה הישראלית (ברזל-1) ועד התקופה הביזאנטית. התחיל כישוב יהודי ויכול ובהמשך הפך לישוב שומרוני. על הגבעה שרידי גתות מרשימות חלקן כפולות המלמדות על כושר יצור גדול [יש הטוענים כי מפה נשלח יין לבית המקדש]. שרידי בורות שהפכו למחצבות. ומערות קבורה פגאניות.
רבבה - היישוב הוקם בשנת 1991 על ידי ארגון אמנה ו"הקרן לגאולת הקרקע" בעידודם של ראש הממשלה יצחק שמיר ושר הביטחון משה ארנס. היישוב הוקם על אדמות פרטיות שנקנו מתושבי הסביבה, ותוכנן על ידי האדריכלית רחל ולדן. שמו של היישוב לקוח מפסוק בספר בראשית, בו לבן ובתואל מברכים את רבקה בעת שהיא יוצאת לכיוון כנען: "ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחתנו את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך את שער שנאיו" (בראשית, כ"ד, ס'). השם רבבה התאים ליישוב בשל מיקומו בנחלת שבט אפרים, ככתוב בפסוק-ברכה נוסף "והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה" (דברים ל"ג, י"ז).