טיול קליל ומהנה בסינגלים של ביתרונות רוחמה.  השבילים מהודקים, העשב ירוק, והכל זורם.  אבל מה, אני, כמו תמיד, הולך לאיבוד.  עוד אני מחכה לאחרונים שלא יפספסו את הפניה (ואלה בכל זאת מצליחים לפספס) והחבורה דהרה קדימה ונעלמה לי.  נו טוב, אני רוכב לי בסינגל לכיוון דורות ומגיע לעץ ושלשה רוכבים יושבים תחתיו ולוגמים תה.  "ראיתם חבורה גדולה עם שני ילדים בראשם?".  "אפילו כלב לא עבר פה" הם עונים, "אבל תשב, תשתה תה צמחים עם סגולות, ועוגה, אולי הם עוד יגיעו" .  וכך עשיתי, ודיברנו על דא ועל הא,  ואין נפש חיה.  אולי הם כבר הגיעו לדורות?  
עולים על האופניים ודוהרים בסינגל היפיפה (אין זמן לתמונות) והנה אני בדורות.  נאדה!   טלפון לדודי, שמוסר לי דרישת שלום משלושת החברים שלי מתחת לעץ,  "אנחנו כבר באים"..    
לסיפור יש המשך אבל אזל המקום.  אין הרבה תמונות, הן בגלל שבסינגל זורם כזה לא רוצים לעצור לרגע, והן משום שהחברה כל הזמן ברחו לי...