"עם התנ"ך חוזר לארץ התנ"ך" - אני ממשיך במסורת לרכוב ולהטביע את חותמי על כל חלקי ארץ ישראל השלמה. אני ממשיך לרכוב בכל רחבי השומרון בעקבות הפסוק: "כל-המקום אשר תדרך כף-רגלכם לכם יהיה" (דברים). הפעם הצטרפו אלי עוד רוכבים לרכיבה בחלק הצפוני של השומרון. רכבנו באזור שאינו מטויל, אזור שלא נהוג לרכוב בו על אופניים, איזור שאינו ממש נגיש לצערי להרבה רוכבים בייחוד מהטעם הביטחוני. נפגשנו ביישוב רועי הקפצת רכבים למחולה. התארגנות ואנו כבר חודרים לשטח. אנו חודרים לעומקו של ואדי אל בקיעה – ואדי מדהים ביופיו (אני מכיר היטב את הואדי מכיוונים שונים וממקומות שונים). הוואדי מלא בפלשתינאים מכפר טמון (כפר שאינו נמנה על חובבי ציון). הם מגיעים עם עדריהם מתנחלים בוואדי ובחורף עולים למעלה חזרה לטמון. רוכבים בואדי ובנקודה מסוימת אנו מתחלים בטיפוס ארוך וקשה על צלע ההר לכיוון אל מוברה. טיפוס לא קל שמצריך הרבה הליכה ברגל, שיפועים קשים מאוד מלווים בדרדרת חזקה מאוד, מה שלא מאפשר רכיבה. אנו עולים ברגל ומגיעים לבסוף לאל מוברה - נקודת תצפית מהממת, הנוף עוצר נשימה. מביטים סביב מה לא רואים – כל עמק אל בוקיעה הנהדר נפרש לפנינו, הר טמון, הר גדיר, הכפר הפלשתינאי טעמון, שמורת אום זוקא, היישובים בקעות, רועי, חמדת, נוף פנוראמי מדהים. פשוט להביט ולא להאמין שזה אמיתי. עם כזה נוף שובה כל עין אנו מחליטים לעשות הפסקה. הקפה רותח והמטעמים נפרסים. לאחר מנוחה מתחלים לרדת ב"מעלה בקעות" ירידה מאוד טכנית, המון דרדרת. מגיעים למסעף העמקים עמק פורה בשלל צבעים, פשוט חגיגה לעיניים. ממשיכים ברכיבה עד לפתחו של ואדי מלחמה. חודרים לואדי שהוא צר מאוד עם נוף מאוד מאוד ייחודי במצוקי גרניט. הוואדי אינו רכיב. אבל שווה כל רגע של הליכה ברגל. נוף מאוד ייחודי, הולכים ומביטים למעלה על הצוקים הנהדרים שמעלינו. הולכים בואדי עד בואנו לחמאם את מליח. איזו אכזבה, כל מה שקראתי, ידעתי, הכל הפוך. פשוט הבדואים הפלשתינאים הורסים כל חלקה טובה. במקום הזנחה, לכלוך, אין מים. כואב הלב לראות מה שפעם היה נווה מדבר, נהרס על ידי הבדואים הפלשתינאים. ממשיכים הלאה מתחברים לדרך אלון, שלוקחת אותנו בירידה עד לנקודה מסוימת שבה אנו שוב נכנסים לשטח. רוכבים בשטח עד למחולה. משם עולים חזרה לרועי לרכבים.