יוסי הבטיח טיול של הרבה עליות וגם קיים. כמעט 1000 מ' ו 45 ק"מ. והיה נוף מרהיב, ופירות מהעץ, וחזינו בהמראה בדגם מדוייק של F-15 עם מנוע סילוני זעיר אבל רועש!, והיקפנו את אגם דלתון בשביל הדו-קיום (זה לא מה שאתם חושבים, זה דו-קיום בין אופניים למכוניות כפי שתראו בהמשך). ביקרנו בבית כנסת עתיק מהמאה השישית בשם נבוריה (או מה שנשאר ממנו) עוד הוכחה קיימת ליישוב היהודי באיזור באותם ימים, וגם את המעיין ממנו שאבו מים ליישוב הקטן.
ראינו מעיין קדוש שלידו צומח עץ פלאי שפירותיו - אופני שטח משוכללים. ואז טיפסנו בכביש לצפת (דו קיום) עד למעיין קטן, מאד נחמד וקרררר בשם עין ליאור.
לאחר התרעננות במעיין המשכנו לטפס עד למצודת ביריה, וכאן התחילו הבעיות. הקודקוד שעט קדימה ישר לתוך הסינגל, בלי לעצור (יש מצודה? אני לא ראיתי אותה...) ובאחד העיקולים נעלם לנו. לאחר בירורים מצאנו אותם, אבל אחד הרוכבים (שכחתי מי זה היה) שהמשיך בשביל הלבן יותר מדי נעלם לנו ביער, ויותר לא נמצא עד שהגיע בכוחות עצמו לקבר (סליחה, לא, התכוונתי לקבר יונתן בן עוזיאל שם התחלנו את הטיול). המשכנו בסינגל המדהים, שבחלקו הוא דומה לשבילי הגמלים בנגב - מצד אחד הר, ומצד שני תהום...
ביום קיץ חם (34 מעלות) הסינגל וקטעי הקישור הלבנים מעלים הרבה אבק. החלטתי לתפוס קצת מרחק מענן האבק, אבל בקשר עין עם הגב של יגר. לפתע שמתי לב שאין אבק ואין יגר. השביל המשיך לרדת בתלילות וחשבתי שהחברה פשוט תפסו מהירות. אחרי קילומטר, ומאה מטר יותר נמוך, הבנתי שאני לא בכיוון. גם לא נראו עיקבות של אופניים יותר. בדקתי ב- GPS וראיתי שאני צריך לטפס את הקילומטר הזה בחזרה... גנור צילצל, ואמרתי לו שימשיך, אני כבר אמצא את הדרך לקבר. אחרי הרבה עמל וייזע הגעתי חזרה למקום שבו ראיתי את ייגר לאחרונה, ואומנם אחרי חיפוש קצר גיליתי את הסינגל. נכנסתי איליו בחדווה ואז - פק. השרשרת ניתקה. כשמתחילות צרות הן מגיעות בצרורות. בצ'יק צ'ק חיברתי את השרשרת (ערכת חיבור מהיר, לא תסולא בפז) ואז מה גיליתי? גם האוזן התעקמה. משכתי לפה ומשכתי לשם, ואיך שהוא הצלחתי לדווש עם מעביר מקרטע. למזלי, רוב הדרך כבר הייתה בירידה. הגעתי לקבר ומצאתי שם את גנור, שנשאר לבד וכבר חשב שיצטרך לבלות את הלילה בחברתו של הרווק הסגפן יונתן בן עוזיאל...