היא כל כך מכוערת,וכל כך יפה,כל כך מוזרה,וכל כך מרתקת. יצאנו בליל חשוך וקריר ביום ירושלים "לנבור" ברחובותיה, בשכונותיה ובתושביה של העיר וכמו תמיד זהו מסע אנטרופולוגי.בירושלים לכל מטר רבוע יש שם של שכונה בכל מטר רבוע שוכנת לה קבוצה אתנית שונה,לכל מטר רבוע יש אוטונומיה עם חוקים משלה.הגבולות אינם נראים לזרים. אתה רוכב במאה שערים וחוטף מטר של חיתולים עם צואה,יריקות ושלל קללות בעברית גלותית, פריצהההה פריצההההההה. פוגש את ישו הקתולי ,את ישו האורטודוקסי,את ישו הלטיני,בדרך היסורים בדרך לתפילה. ועל הר הזיתים אתה ניתקל בעיניים שחורשות רע ,ובמצלמות שבוחנות כל תנועה שלהן בסימטאות העיר העתיקה. וכך לסיום של רכיבה מרתקת קינחנו בשוק מחנה יהודה בחומוס קוליפורמי לתוך הלילה ולתוך האסלה . אבל היה כייף,אני שוב נהנתי ובפעם האלף,ואיתי חבורה של נועזים שרכבו בסקרנות אל תוך הלילה הירושלמי. בטיול זה לא צילמתי,המצלמה בתיקון ,אך התמונות שבגלריה זו נמצאו על ידי במחסן משפחתי וצולמו במצלמת לייקא קודאק כרום צבע בירושלים לפני מלחמת ששת הימים ומספר ימים אחריה.