ביום שבת, 17-09-05,רוב הקבוצה (כעשרים ועוד 2) התכוננה לרכיבה סולידית של מספר שעות לפני תחילת השרב, אך התדריך של חיים ואיזי לא הותיר מקום לתהיות, והבנו מיד שלפנינו יום עתיר קילומטרים ועליות. כיאה לפורצי הדרך לירושלים, יצאנו לדרכנו עם מעט מים אך הרבה רוח קרב. לאחר רכיבת חימום (בעליה, כמובן) ממסילת ציון לתצפית "באב אל ואד", נכנסנו למסלול שהוביל אותנו לערוצו של נחל כפירה, תוך שנופו של עמק איילון נפרש לפנינו. הרכיבה בנחל כפירה היתה נעימה ומיוחדת, כשאת המסלול חוצים ערוצונים קטנים עם חלוקי נחל. לאחר יציאה מערוץ הנחל התחלנו לטפס לכיוון עין נטף, כשאת העליה הצליח לנצח (כמעט) רק נצח. המשכנו את הרכיבה לאחר שחברו אלינו חבריו של איזי מנטף. כאן חיכתה לנו "עליה רצינית" מספר 1, שהביאה אותנו מתנשפים לירכתי היישוב נטף. לאחר שהחזרנו לעצמנו את הנשימה והדופק מעט נרגע, טיפסנו במעלה היישוב (וציון לא הבין איך אנשים חיים במדרון) נזהרים לא לדרוס שני כלבים מנומנמים. מנטף רכבנו בקלילות לכיוון הר הרוח, שם ציפתה לנו "עליה רצינית מס' 2", המוכרת בעיקר לעיזים המתגוררות בחווה הקרובה, אך אנו רוכבי הקבוצה גמענו אותה בעוז (מי ברכב, מי ברגל), ונכנסנו ליער החמישה. כאן כבר היה עלינו לערוך "מסדר תשושים" (כל הכבוד לטל שעשתה את המסלול חצי חולה!) כשלכולנו הובטח שלא נשארו עוד הרבה עליות, והדובדבן עדיין לפנינו. דור הפלמ"ח וגם צאציו אינם נשברים בקלות, וכך המשכנו לרכב ביער (כשמעלינו חגים מספר עופות דורסים יפהפיים), בכביש ובדרך גדר הביטחון עד היישוב הר אדר ואנדרטת חטיבת הראל, שם חיכו לנו אבטיחים וענבים, שריעננו ושובבו את נפשנו וגופנו. אלה מאיתנו שהיו חייבים להמשיך ולטפס, עלו למגדל התצפית וצילמו את הקבוצה "ממעוף הציפור". התחלנו בדרכנו חזרה שמחים וטובי לב. אולם, בלי תקלות אי אפשר, ובמהלך הירידה מנווה אילן לשער הגיא היו שני מקרים של פנצ'ר וקריעת שרשרת... המסלול המאתגר והיפה הסתיים במסילת ציון לאחר רכיבה מינהלית קצרה. כל הכבוד לחברי הקבוצה על האווירה הטובה סה"כ כ 44 ק"מ, עומס - גבוה +, קושי - בינוני + עד גבוה בחלקים מסויימים. התחלה בשעה 06:45, סיום 12:00~. לסיכום: לא לבעלי לב חלש.... תודה רבה לחיים ואיזי שהובילו את הטיול וריעננו אותנו עם פירות להתראות בטיול הבא. (הניסוח הקליל והשוטף נכתב על-ידי יעל, תודה)