נקודות לציון
כפר אדומים
כפר אדומים היא התנחלות המוגדרת כיישוב קהילת. כפר אדומים עלה על הקרקע בחודש תשרי תשל"ט, ספטמבר 1979. עשר המשפחות הראשונות שעלו לישוב התגוררו קודם לכן במישור אדומים. חלק מן הגרעין התפצל וייסד את העיר מעלה אדומים. כיישוב המיועד לכלל ישראל היה האידיאל הראשון לקיים חיים בצוותא של חילוניים ודתיים. דרך ההגשמה של האידיאל הזה הייתה הקמת בית הספר.
קנה סוכר
קנה הסוכר נזכר במקורות כבר במאה השביעית, בראשית הכיבוש המוסלמי. את הצמח ניתן לגדל באזורים בהם יש שפע של מים ואפשרויות השקיה מלאכותיות על ידי תעלות. לפי עדויות קנה הסוכר שימש כגידול חקלאי לאורך חופי הים התיכון מצידון ועד מצרים. בארץ גידלו את הסוכר לאורך עמק הירדן מאזור החולה דרומה. היסטוריון המוסלמי במאה העשירית כתב: "בני טבריה ערומים בשל החום הרב, והם מוצצים קנה סוכר ונראים כמנגנים בחליל של קנים והם מתפלשים בבוץ". השינוי הגדול בנושא החל במאה ה-12 שעה שהצלבנים נחתו בארץ וגילו את הפלא של קנה הסוכר. תעשיית הסוכר וזיקוקו החלה לקבל תנופה ותחנות לעיבוד קנה הסוכר החלו לצוץ כפטריות לאחר הגשם. אנו יודעים כיום על דרכים ממצרים לדמשק שבהם העבירות את הסוכר.
דרך הסוכר
דרך הסוכר היא עקבת סוכר בערבית, דרך עתיקה שחברה את יריחו עם ירושלים ושמשה בין היתר להובלת סוכר שיוצר מקני סוכר ביריחו לירושלים. הדרך עוברת באזור קו פרשת המים בין נחל אוג לואדי קלט. הדרך התפתחה כנראה במהלך התקופה הביזנטית ואחר כך בתקופה הממלוכית.
נבי מוסא
נבי מוסא הינו מבנה קבורה ומסגד מוסלמי עתיק שבנה הסולטאן הממלוכי בייברס בשנת 1269 במדבר יהודה. על פי המסורת המוסלמית, זה קברו של הנביא משה. במסורת היהודית משה בעברו המזרחי של הירדן מקום קבורתו לא נודע. במשך הזמן, נוספו למסגד אגפים ומבנים כדי לשרת את עולי הרגל הרבים שפקדו את הקבר מידי שנה. החל מימי הביניים ועד קום המדינה, נחגג במקום בתקופת האביב (במקביל לחול המועד פסח), חג נבי מוסא (זיארת נבי מוסא) שנמשך שבוע ימים. עם קום המדינה פחת מאוד ערכו הציבורי של החג, שכן בתקופת השלטון הבריטי (1917-1948) נשא החג אופי פוליטי, והיווה מוקד להפגנות לאומיות ואנטי ציוניות. המתחם כיום משתרע כל שטח של 5000 דונם. ניתן כמובן להתרשם מהמבנה המרשים בעל הכיפות הלבנות, ומהצריח הגבוה שנראה למרחוק. מחוץ לחומות המתחם, משתרע על מורד הגבעה בית קברות גדול. בו טמונים עולי הרגל שנפטרו בזמן החגיגות וכן מכובדים שביקשו להטען בסמוך למתחם המקודש
סנתא עיישה
מה לא נכתב עליה?....מה לא אמרו עליה?....מה לא שרו עליה?....איזו דמות שנויה במחלוקת היא הייתה?
שראיתי את אותה ילדה, התאהבתי בה ללא סיבה. זאת אהבה שלא פסקה, לעולם עיישה לא תדע. אם מציאות היא או דמיון, אם אמת היא או חלום. לי היא קרן לי היא אור, עליה בנפשי תמיד אשמור. אותה אוהב בכל ליבי, אותה רוצה תמיד איתי. איתך עובר רגעים יפים, איתך מודה אני לאלקוים....
עיישה עיישה אין כמוה,
עיישה עיישה תני אהבה,
עיישה עיישה את יחידה,
עיישה עיישה אין כמוה,
למוחמד היו 13 נשים. לאחר מותה של חדיג'ה. היחידה שאהב הייתה עיישה. היתר היו נישואין פוליטיים. עיישה הייתה למעשה בת שבט קורייש (השבט שאמץ את מוחמד ונתן לו חסות). היא הייתה ביתו של אבו בכר והייתה מיועדת להינשא למקורב של אביה. לאחר מות אישתו הראשונה של מוחמד הוא התאהב קשות בעיישה. כשהיה מוחמד בן 58 נשא אותה לאישה והיא בגיל 14. מי שהתנגד לנישואין אלו היה עלי, חברו של מוחמד ובן דודו. הסיבה היא שאם יוולד בן לעיישה הוא יקבל את הירושה שמגיעה לעלי שנשוי לביתו העדיפה של מוחמד - פטמה. בגיל 72, בשנת 632 לספירה מת מוחמד בזרועות אשתו האהובה עיישה. היא בת 18, אלמנה צעירה. שעיישה הצטרפה למסע של מוחמד, בשלב מסוים היא נשארה מאחור ובילתה זמן מה עם איש בשם ספוואן. כך התעוררה ההשערה כי השניים קיימו יחסי מין. לעיישה היה תפקיד גם לאחר מות מוחמד, היא הובילה כוחות צבא במרידה שהובילה נגד עלי, אחד מיורשיו של מוחמד.
"השערורייה הורגשה באוויר, נישאת על גבי הרוח, כאשר רכבתי לתוך מדינה, אוחזת במותניו של ספוואן. השכנים מיהרו לרחוב כמו גשמי סערה המציפים ואדי יבש. ילדים עמדו בקבוצות, הצביעו עלי ולעגו לי. אמהות מיהרו להצמיד אותם לחצאיותיהן והעמידו פנים שאינן מסתכלות. גברים ירקו לאדמה המאובקת, ומילמלו דברי תוכחה. זה מה שראו: כיסוי הראש שלי נפל לכתפיים. שיערי הפרוע היכה בפני. רעייתו של נביא האלוהים מחבקת גבר אחר".
זהו קטע מספר שנקרא: יהלום של המדינה. ספר שמעולם לא פורסם ולא יפורסם. הסופרת שרי ג'ונס חיברה רומן היסטורי על חייה האהבה של עיישה. רגע לפני הפרסום עלה החשש שפרסום הספר יעורר את חמתם של המוסלמים ברחבי העולם. הוצאת הספרים רנדום האוס שילמה לסופרת 100 אלף דולר עבור דחיית פרסום הספר לתאריך לא ידוע.