היום יצאנו למירוץ שטח ראשון שלנו מאז התחלנו לרכוב, כבר השתתפנו בתחרויות בטור דה ישראל וטראנס אלפ תחרויות כביש אבל כזאת תחרות עדיין לא נראתה מעולם. כל השבוע אני אוכל פאסטות, מרבה בשתיה, לוקח מגנזיום בלילה, רוכב את מסלול ההכנה ועוד ועוד ועוד... לבסוף קיבלנו יום תחרות גשום... שרק רוכבי אופניים מורעלים שרק עולים על האפניים בורח להם ההיגיון מכל פינה במוח יכולים להאמין שאפשר בכלל לרכוב מסלול שכזה, הגשם ליווה אותנו כל הבוקר בנסיעה עד למתחם הזינוק, משה לויה ואילן ביגן מיד פורשים כנראה זכרו את טיול הבוץ ההזוי שהיה בעליה לחרמון, ואיפה השכל שלי נבלע? בתוך המוח של אדון קוט שהוא מר אתגרים בקנה מידה בינלאומי ואופסססס אני שוב שם ונתקע אבל נתקע ... שבירת מעביר אחורי וציר מצילה אותי מסדנת ניקוי אופני בוץ, כולם מאלתרים מסלולים חלופיים וגם הרכיבה הבילתי נמנעת על מסילת הרכבת לא מצילה אותי, פזורה של רוכבי תחרות עילית משוטטת בכל מיני דרכים לברוח מהבוץ עד כדי עליה לכביש 6 . מזל שנשבר לי המעביר ומזל שהופיע איש טוב בידואי מרהט שחילץ אותי החוצה בטוב ליבו.... מדליה אין, חולצה יש, מינוס 260 ש"ח יש ותעסוקה לכל חנויות האופניים בחשמונאים יש בגדול.. אדון שלומי קוט אני אומר בקול רם שכולם ישמעו יש גבול לכל תעלול.... תעזוב אותי עם אימוני ההישרדות האילו. עכשיו מה עושים עם הפאסטה של שבוע שתקועה לי בורידים.... עד מתי אבין ש.. בוץ ואופנים זה לא ולא ולא..... והוא עוד לקח אותי לארוחת בוקר להחזיר קלוריות אבודות..