לאחר התכנסות בגן הלאומי – גן השלושה הסחנה יצאנו 18 רוכבות ורוכבים בהובלת ישראל ,עלי,ועוד אחרים שסיעו ובמאסף אריאל ,לחגוג טיוליומולדת לחברינו אילן טיול בסימן המעיינות של עמק בית שאן. לאחר תהיות פה ושם ובדיקות מסלולים שונים ומשונים התמקדנו במסלול הנכון ופנינו לכיוון מזרח כאשר אנחנו חולפים בינות למטעים המוצלים שהגנו מעט מהשמש היוקדת והטמפרטורות העולות מרגע לרגע.
הנקודה הראשונה עין מגדל – מעין מקסים נקי ומבריק כמו קריסטל בצמוד למתקן מקורות כמובן שקפצנו למים הקרירים.
משם המשכנו דרום מזרח לעין שוקק גם פה חלק מצומצם מהחברים טבל לו במים.
בדרך מס' פנצ'רים מקוצים עקשניים ,אלה תוקנו והחברים הצטרפו בהמשך.
המשכנו לכיוון מזרח לעין מודע בריכה נהדרת המוקפת בעצי אקליפטוס תמירים איך אפשר ללא טבילה רצינית.
המשכנו בעליה לעין רוויה - מעין באר חדר ביטון שבה טבל עמית בלבד
המשכנו למושב רוויה והמושב רחוב ועברנו ליד תל תאומים - התל הגדול ביותר בבקעת בית שאן.
התל היה בעצם עיר מרכזית וחשובה על דרך רוחבית קדוצמה שהמשיכה מזרחה אל עבר הירדן ומשם או צפונה לסוריה או דרומה אל עבר ים סוף-דרך המלך.
העיר פעלה בתקופת הברונזה הקדומה התיכונה והמאוחרת ובתקופת הברזל.
העיר נחלקה לשנים החלק הדרומי גבוה והצפוני נמוך.
ממזרח ישנם מספר מעיינות.
המקום אינו מוזכר בתנ"ך אלא בכתבים מצריים.
המשכנו לעין הנציב תוך קיצור המסלול המתוכנן ,בדרך נקרעה לי השרשרת ותוקנה בידיו האמונות של אילן ותודה לגטי על שן השרשרת.
הגענו לעין צבי ליד הרפת, ניתן לזהות את המקום על פי הקנים שסביבו. מים צלולים (יחסית) אבל מאד נעימים החברים גטי ויורם הפליאו בקפיצות למים העמוקים
משם חזרה לכיוון הסחנה דרך במקביל לכביש שלוחות ורשפים תל שוקק ונחל הקיבוצים וחזרה לנק החניה.
שם התארגנו למשתה מכובד ועל האש בניצוחו של בעל השמחה שכיבד אותנו בבשרים מעולים היה מצוין.
עמית לא קפח את אילן והקריא שיר לכבודו.
סיימנו ברחצה נעימה ביותר בסחנה לקראת שעת הסגירה.
תודה לכל החבורה על עוד יום שלישי נהדר.