חזרנו לאזור שמורת פורה המוכרת (הפעם בלי פרחים, אבל עדיין עם אגם מלא מים), טיפסנו על הגבעה הידועה עם העץ ולקינוח ביקרנו בחוות פיליפ הנחמדה (ממליץ על ברד פאסיפלורה, משהו מיוחד) ואפילו למדנו קצת על ההיסטוריה של המקום. מה אני אגיד לכם, היה ארוך, חם וקשה...(ובלי מחשבות בבקשה...) אבל נהננו מכל רגע. 45 ק"מ שהפכו איכשהו ל-54... מסקנה הכרחית שהקיץ כאן וחייבים להצטייד בהרבה מים, לא לקחת צ'אנסים. ותודה לרן על ההובלה והבונוס, לריקי על הענבים הנפלאים ולשלמה על האבטיח הצונן שהגיע בדיוק בזמן...ולכולם על החברותא - כיף לפגוש את החברים כל פעם מחדש.