אני תמיד מרגיש שישבן וגב מוטים דווקא טיפה קדימה בעליות

אני בעליות מתחיל בעדינות
על מנת להסתגל לעליה ולמאמץ שיכול או עלול לבוא

תלוי כמובן גם בשיפוע העליה ואם זה כביש או שטח

ברכיבה לרוב אני מגוון בין עמידה על הפדלים וישיבה או ישיבה ועמידה

כמובן שישיבה ארוכה היא יותר קלה אבל רוצים להתקדם לפיכך יש להוסיף מעט עמידה כי היא נותנת טיפה יותר מנוף גבוה ואז עולים יותר בקלות

בנושא הילוכים- הכול תלויברוכב ובמה שהוא דורש מעצמו
מהירות
כוח
או בסתלבט ...
ממליץ להישאר לרוב במהירות קבועה על מנת להיות מרוכזים בעליה ובתוואי

1. לפדל בקצב קבוע
2. לקשור חוט בין האופניים שלך לאופניים של מי שרוכב לפניך בלי שהוא ירגיש

יש הבדל בין רכיבת עליות כחלק ממסלול אפיק לבין רכיבת עליות כחלק מרכיבות סופשבוע\רכיבות האימון, אם ברכיבות האימון  פרט לאינטרוולים אנחנו מתרגלים עליות בהילוכים קשים בעמידה ומשתדלים להלחם על כל מדרגה טכנית הרי שאין לכך מקום ברכיבת אפיק,
 
ברכיבה ארוכה צריך לשים את האגו בצד, זה לא הזמן להלחם, צריך להשתדל לעלות כמה שיותר עם הישבן על האוכף וכמעט לא להתנתק לעמידה ואם כן אז רק במטרים האחרונים לפני הפיק.

יש ללמוד למצוא את המקום החכם (pacing) שבו אנחנו לא עוברים את ה 75-85 אחוז דופק  ומצד שני לשמור את הקדנס על אפקטיביות של 80-90 סיבובים לדקה (כלומר כן יכולים לדבר ולשתות תוך כדי עם תחושה של כאב קל ברגלים), בהבדל מרכיבת כביש או ריצה שמירה על קצב קבוע  הוא לא דבר של מה בכך ברכיבת שטח ויש לתרגל זאת היטב.
 
 
כמו כן יש להקפיד על שפת גוף נכונה ברכיבה, במידה ועלית לעמידה, למרות שראית ביורוספורט הרי שרכיבה תוך נענוע כתפיים מצד לצד מבזבזת כ-10 אחוז מהאנרגיה ולכן צריך להשתדל ולנתק את תנועת הדיווש מהמותניים ומעלה, העכוז, ירכיים ורגליים עובדים ומתאמצים אך פלג הגוף העליון קרי כתפיים, גו, צוואר אמורים להיות רפויים, משוחררים ורגועים, לסובלים מהבעיה מומלץ תוך כדי רכיבה להתבונן על הסטם והצמיג הקדמי ולנסות לשמור על מרווח קבוע בניהם.
 
 
ולמי שבשבילו עליות הן סבל אז הדרך שלי להעביר אותה הוא להתעסק במספרים תוך כדי, לספור אנדרטות בדרומית, לספור משלטים בדיפנבייקר או לספור חביות במעלה העקרבים (מעל 600...).
 
לשים את מצג הגובה המצטבר במד הדופק ולמדוד אחוזים של עליה. הגובה המצטבר מקפץ בקפיצות של חמש וכייף גדול הוא למדוד כמה זמן לוקח לצבור עשר מטר גובה מצטבר ולספור כמה סיבובי רגלים נדרשים לשם כך.
כל המאמר פה

לגבי מיקום הגוף בעליות:
אייבי גילת (כותב המאמר) הוא רוכב כביש. מהסוג שמעולם לא עלה על אופני שטח.
כל מה שהוא כותב רלוונטי לרוכבי כביש שלא צריכים להתמודד עם קשיי אחיזה והשיפועים המשתנים ברכיבת שטח.
לכן, כשהוא כותב שיש לקחת את הגוף אחורה הוא מתכוון לרכיבת כביש.
בשטח צריך, כמובן, לשמור שמרכז הכובד של האופניים ישאר במרכז ולשם כך צריך לקחת את הגוף קדימה.

קבל טיפ של אלופים:

אתה מתחיל הכי חזק - ואז מגביר בהדרגה...

כשאני  נכנס לעליה  אני חושב  על החוליות החלשות שלי 
לרוב  לב ריאה זו לא חוליה חלשה 
כל כמה דקות אני עושה סבב חשיבה  על כל חוליה חלשה  ומשפר את התנוחה  או הקצב 
בסבב הזה  עוברים כמעט על כל הדברים החשובים ברכיבה ואת חלקם כתבו

להלן סבב חשיבה  לדוגמה
חושב על הצוואר - מרפה  את הראש  ונותן לו לצנוח קלות ולעיתים מזיז קצת את הקסדה אחורה לשדה הראיה
וכך עובר לכתפיים  - מרפה .
לידיים  משפר אחיזה ושומר על זווית שורש כף יד נכונה
עובר לגב  שומר על קימור שמתאים לי ומרפה  וכך עובר מנקודה לנקודה
ובסוף הקליטים חושב על הקליטים והאיזון בין דחיפה למשיכה .

ככל שהריכוז גבוה יותר כך אני  שומר על סבב  החשיבה  הבא  והבא

המשימה להגיע לקצה העליה עם יכולת להמשיך עוד עליה כזו  בלי בעיות

באופניים גיליתי את המושג לשרוף את השרירים  = אסור אסור  = קדנס נכון
האמת חסר לי עליות 

כשאני נכנס לעליה:
1. המטרה להגיע לסוף העליה ולא ראשון (מנטרל את האגו)
2. קצב פידול ונשימות קבוע (קצב אחיד כמה שניתן )
3. פסכולוגיה בגרוש – מטרות קצרות בעליה ארוכה, כלומר עד לסלע הבא ונחים מגעים, וממשכים עד לסיבוב הבא, וכך הלאה עד הסוף מבלי לעצור

מעוז
 חבל לבלבל שירשור כזה יפה ומוגדר שבעצמך פתחת  עם  נושאים  נוספים .
הרי ברור שבעליה מתמשכת  מדובר בפעילות אירובית  בלבד . 
ויש להניח שכל מי שמתעניין בנושא כבר נמצא במצב כושר אירובי מעל הסביר !

ואם למרות הכל , זה לא די....אז אולי זה יעזור

מה עושים כאשר לפנינו טיפוס קשה???

מה "לא לעשות".
1. אל תוותרו בטרם אפילו ניסיתם, היו מוכנים .... העבירו מהלך לפני התחלת הטיפוס והחליטו שתגיעו לפסגה.    
    מהירות היא לא העיקר כאן, קחו את זמנכם, תדוושו בסיבובים קלים ותרכבו אל הפסגה.
2. אל תאחזו את הכידון בתפיסה רצחנית, הרפו את אחיזת הידיים, אנחנו צריכים למקד את כל האנרגיות ברגליים.
3. אל תעבירו משקל מצד אל צד בזמן הדיווש, אלא אם אתם חושבים עצמכם לזוכה הטור דה פרנס  .....זה ביזבוז אנרגיה.
4. אל תסתכלו אל הפסגה, זה מדכא,  הסתכלו 5-10 מטרים קדימה וחפשו את המסלול הטוב ביותר בין האבנים.
5. אל תביטו למטה אל הגלגל הקדמי, כך תאבדו שיווי משקל כשפוגעים באבן, מה שיגרום לעצירת מאמציכם להגיע למעלה.
 
מה "כן לעשות":
1.  שבו כשהגוף מוטה קדימה וכופפו פלג הגוף העליון למטה וקדימה יותר מאשר במצב של רכיבה רגילה, ככל שתוכלו.    
2.   מצאו את האיזון כך שהגלגל האחורי לא יחליק והגלגל הקדמי לא יתרומם .
3   זוזו קדימה לקצה המושב, אם העליה תלולה מאד והגלגל הקדמי עדיין מתרומם,... זה אמנם לא נוח, ואף לוקח זמן    
     להתרגל  לתנוחה, אבל אני משתמש בטכניקה זו כל הזמן וזה אכן עוזר לי לטפס במעלה העליות התלולות ביותר.
4. האמינו שאתם מסוגלים לעלות את ההר, תמיד תמצאו כי יש לכם אנרגיה להמשיך עוד קצת.
5. תרגלו טכניקת משיכה של הדוושות, אם אתם משתמשים בקליטים, זה הזמן. טכניקה זו תעניק עוד  20-30%
    אנרגית כוח לדוושות ותאפשר לסירוגין לשרירים מסוימים שלכם לנוח קצת תוך מאמץ של שרירים אחרים.
6. חובה לשמור על דיווש רציף, אם רוכבים באמצעות הפלטה הקטנה (1)- ה- "granny", ועם הפלטה הגדולה בקסטה
    האחורית (1)    ....ברגע שתפסיקו לדווש - האופניים יעצרו .... כי אין יותר מומנטום בתנועה של האופניים.
7. הרגיעו את המחצית העליונה של הגוף, פיתחו המרפקים החוצה (פותח את הריאות) התרכזו ברגליים.....וברגליים בלבד.
8. השתמשו ברוחב השביל,בשביל תלול במיוחד כדי לרכוב בזיג זג ..... זה "ימתן" (מעט) את השיפוע.
9. התרכזו בדיווש. יש למצוא את המהלך הקל ביותר כדי לאפשר מספר סיבובים של בין 65-85 לדקה מבלי לאבד חיכוך            
    ומבלי לאבד מומנטום. יש להתרכז בעלייה ארוכה ואיטית . שילטו על נשימה סדירה ..... אפילו כאשר הדופק מהיר.

לעולם ....אבל לעולם, אל תתאמצו יותר מדי. הקשיבו לגוף שלכם. אם צריך, יש לעצור, לנוח ואז להמשיך הלאה.       מיצאו את הנקודה הבאה בה אתם יכולים לעלות על האופניים בבטחה ולהמשיך בעלייה.

כאשר מגיעים לפסגה, לאחר מאמץ רב, יש לרדת מהאופניים ולהמשיך בהליכה רגלית, עד שהדופק חוזר לקצב סביר בטרם חזרה לרכיבה (או להמשיך לרכוב אבל בקצב שלא מעלה את דופק הלב).

לגונה צודקת לחלוטין!!!
  גם "הנוף" מדרבן ,ויותר הפדיחה, שבחורה מאכילה אותך אבק.
רק חבל, שלאט לאט כל "הנוף" עובר לכביש.

מעניין שאף אחד עדיין לא הזכיר,את הדבר הכי מפורסם .
"חוק ניוטון בעליות"-הילוך הכי נמוך, במהירות הכי נמוכה שאתה יכול להשאר על האופניים. ואין לך גבול.

את זה לימר אותי כמובן נמרוד(ניוטון כמובן) באחת מהרכיבות הראשונות שלי,ותמיד מכיר לו טובה ומודה ומברך.

ברקאי , אתה בר מזל שזיכית לרכב עם ניוטון , ועוד יותר שהטיפים שלו עובדים
עליך.
אני לא רוצה לחשוב מה יקרה אם תרכב עם איינשטיין או לאונרדו .

מושגי יסוד בפזיולוגיה של המאמץ.

לשימושכם
מושגי יסוד בפזיולוגיה של המאמץ.

ניוטון אדם חכם 
לבעיה אחת היו לו כמה תשובות
כל תשובה מתאימה אישית לשואל
מה שמוכיח שוב ושוב שהכל יחסי

אז מישהו אמר עליה קשה 
כאילו כמה קשה  ?
כמו ביצה קשה ?
אבל פיתרונות יש 
לאחד הילוך איטי ולשני הילוך מהיר
ולהפתעתי שניהם מגיעים יחד  הביתה
כי אחד לוקח את השני  טרמפ במכונית

הכל מדעי

קראתי באחד מירחוני אופניים על קבוצה שרכבה באקוודור במגת ירידה מגובה 3500 מ' עדל גובה 4000 מ', מישהו יכול להסביר לי את זה?

הי חברים,
אתמול ניסיתי את כל חוקי העליות ,האמת זה כבר היה סוף הטיול ונגמרתי חוץ מזה שהייתי תחת השפעת "שפעת" כן באמצע הקיץ  היה חם ,השמש היכתה בי אבל כל הזמן זכרתי מה שאייבי הגדול לימד אותי ..רק הרגליים מדוושות וכשהרגשתי שאין לי לב ורק דופק אכן עשיתי הפסקה לאור העובדה שאני שומעת על מקרים של צעירים וחזקים שלוקים בליבם..זה קצת מלחיץ לראות יותר מידי חדשות בפייס..כשחזרתי להרגיש את הלב ,חזרתי לרכיבה חזקה יותר ,אל תדאגו לא עצרתי להסתכל על הנוף כי לא היה :( מה ???גם לנשים מותר!