כתבה מגמתית וחד צדדית. איך אמר אותו פקח, (דקה 9:09 לפני הסוף).
"הייתי שמח מאוד להיות רק עם בעלי חיים".
לא רק רוכבים מפריעים לו, גם שאר אדם.
זה אומר הכל.

לפני זמן לא רב העברתי עם עוד מספר חברים מפורום רוכבי השטח של יב"א יום סיור במכתש עם עמרם וחבריו.
אין לי מילה רעה לומר עליהם, בסופו של דבר הם אחלה אנשים, עושים עבודתם נאמנה וחבל לי שהם פיתחו סוג של פוביה כנגד רוכבים.

אני חושש שאני נמנה על אותה חבורת רוכבים בעייתית שלדברי עמרם "עושים את מה שהם רוצים".
ולמה כך ? כי בדיוק כמו עמרם גם אני אוהב את הנופים, אוהב את בעלי החיים, אוהב את השקט ואת תאורת הלילה במרחבים.
אלא מאי? 
עמרם, כשאיננו ישן, מרשה לעצמו בדיוק את אותם דברים שעלי הוא אוסר.
והאיסור גורף, בלי שיקול דעת ובלי להתחשב. 
לכן, אני צריך להערים ולהתגנב.
 ולא , אני לא יורד משבילים ולא הורס את הקרום העדין ולעולם עמרם לא "יזכה" ללקט ולאסוף את הזבל שלי, כי הוא תמיד אצלי בתוך התיק.

הסיבה בגללה הוא מתעסק איתי ועם שכמותי היא בגלל שאנו איטיים, חביבים ולא אלימים. 
באחת ה"תפיסות" המוצלחות שלהם, באותו זמן ש"הפרנו את החוק" ו"התעמרנו" בבעלי החיים, עשו במרחק לא רב מאיתנו את אותו דבר מספר רוכבי אופנועים וטרקטורונים. 
איתם פשוט לא מתעסקים כי "כלי הרכב" שלהם חזקים ומהירים ואילו "כלי הרכב"  שלי (בעטיו של אותו חוק ארכאי), מסווג באותה קטגוריה למרות שהוא ירוק ובלתי מזיק.

לכן,
עד שלא נגיע עם הרט"ג לדו-שיח כן ואמיתי, בגובה העיניים ונסדיר מערכת יחסים בעלת כללים סבירים, ללא איסורים מוחלטים וגורפים - מבחינתי, כל השבילים מותרים, 
הם בין כך ובין כך תחוחים, הם קיימים בשטח מאות שנים, הם תפורים לאופניים ככפפה ליד וגם אני בעל חיים בלתי מזיק שצריך את הטבע, לעיתים כסם חיים.

רוצה להתייחס לעניין נוסף:

מרגיש צורך להסביר מדוע אישית, אינני מסתפק בשבילים המסומנים כשבילים להולכי רגל.

השבילים המסומנים להולכי רגל מתבססים בדרך כלל  על שבילים קייימים ועתיקים (למעט אותם סולמות ומעקות ברזל ארורים, אשר נועדו לאפשר כמעט לכווווולם, להגיע לשכיות חמדה ולהרוס אותן). הסימון תוכנן כך שניתן יהיה לסיים שביל בטיול יומי מבלי להתקע בשטח מחוץ לתחומי חניון לילה.
כל עוד דובר על הולכים, כמות השבילים מספקת - את רובם לא שוזפת עין מטייל במשך שבועות וחודשים.
קצב הרכיבה על אופניים מהיר משמעותית מקצב ההתקדמות של ההולכים וטווח הרכיבה של טיול יומי, יכול להכיל עשרות רבות של קילומטרים.
לכן, לא די באישור רכיבה על שבילי הולכי רגל מסומנים ויש לאפשר רכיבה במרבית הנאקבים הקיימים.
בעידן ה- GPS אין צורך לסמן את השבילים בשטח, די בסימונם על גבי המפות .

לדעתי, על הרט"ג לשבת במסגרת של צוות חשיבה (תמורת תשלום כמקובל ליועצים מן השוק הפרטי) יחד עם מספר מובילי טיולים מוכרים ומנוסים, להעלות על גבי המפות צבר נאה של שבילים מומלצים ולבדוק כל אחד מהם לגופו של עניין, כולל ביצוע רכיבה בפועל במידה וצריך.

"תכנית החומש" הנוכחית של הרט"ג היא לסלול שבילי אופניים חדשים ויעודיים במעין גיטאות של רוכבים על פי המודלים הקיימים (בארי, בית קשת, גברעם וכולי ....), תוך נסיון "למזער ככל האפשר" את הנזק לשמורות ולחבר בין הגיטאות ככל האפשר על בסיס שבילים קיימים .
התכנית מדברת על רשת של פארקי אופניים מדן ועד אילת, מן חלום גרנדיוזי יקר ומיותר.
הניצוץ הראשון שלו הוא שביל האופניים החדש שנסלל במכתש רמון, שביל גרוע בכל המובנים ואני מקווה שהוא יהווה תמרור אזהרה לבאות.