עת השתחררתי הרופאים המליצו לי לראות מטוס ממריא ..
זה היה לפני כמעט 20 שנה . המטוס נחת בין היתר בהולנד שם פגשתי את האהבת חייל לאותו רגע . בדייט הראשון היא באה לאסוף אותי . אני יורד למטה והיא עם אופניים.  עבדכם מתיישב מאחורה על  סבל של אופני 'אמסטרדם' ויוצאים למסעדה. אוי לבושה. כבר אז הייתי צריך להבין .

השורות הבאות הן תולדה של ביקור נוסף שם ובא בעקבות המון מילים שנשפכות על שילובנו בכביש לאחרונה.

תרבות אופניים זה דבר מושרש שצריך לגדול איתו . לוקח דור.
ואז זה בדם, בחינוך, בממסד ובעיקר בתפיסה של משרד התחבורה - אופניים בהולנד הם לפני הכל  כלי תחבורה.

הרוכבים מצייתים לחוקים באדיקות.

גם בכביש צר , יש מקום לרוכבים .

עידן ,ניראה ששבילי אופניים זה חלק קטן ממשהו הרבה יותר עמוק,
אם מסתכלים בעמודי החדשות רואים שכמעט כל יום נהרג אדם בתאונת דרכים,בעצם זה לא כל כך משנה אם הוא היה רוכב אופנים,אופנוע,נהג מונית,או הולך רגל .
הבעיה אצלנו היא חוסר תרבות נהיגה,חוסר יכולת לכבד ולהתחשב בשותף לכביש ,ביום שנבין את הענין ואני מקוה תוך דור אחד, כל השאר יבוא מעצמו.

כדי שהאוטופיה הזו תוכל להתקיים בישראל לא צריך הרבה...
[רק להחליף כאן את האנשים בהולנדים]


זו תרבות של מאות שנים מול ערב רב תרבויות שטרם השתלבו.
תנו לנו דור אחד ונהיה אור גדול

מסכים ב 100%  איתך אבי.

אין במה שאיתו פתחתי לנסות להלקות עצמנו. הולנד היא קיצוניות לנו בכל פרמטר של החיים. זה לא אומר  בהכרח שיש לנהות אחרי זה.
התכוונתי לתת תמונה של מציאות קיימת כאן ( כאן זוהיר בהלול, הולנד... ) 
כזווית נוספת לדיונים על כבישים מהירים, תשתיות וכולי והסדרה של שילוב אופניים

ביום מן הימים, בעתיד הלא נראה לעין, כשיקרה נס מאוד מאוד גדול, יהיה שלום ואז, לא יהיה עוד צורך בתקציב ביטחון אסטרונומי, וניתן יהיה להפנות משאבים ואנרגיות מהביטחון ומההסטריה לחינוך, לאיכות הסביבה, לתרבות, לספורט. באותו עתיד רחוק רחוק רחוק אולי ובאמת אולי נראה איזה שביל אופניים הולנדי קטנטן חביב ומזמין ולצידו נהגים רגועים ואדיבים. 
אבל עד אז........

לא חושב שהכותבים מתלוננים
יותר מתארים את מציאות חיינו
אם לא נחלום לא נגשים!!
קמיקזה אצלך החלום יותר מדע בדיוני .. והלוואי ואני טועה
אגב אבי, כמה ילדים יש לך??
נכון, אנו מכתיבים את מציאות חיינו, כהורים אך קודם כל כחברה!

להערכתי הדרך הטובה ביותר לשינוי בנושא שהועלה
היא לשלוח שר או איש המכהן ''בתפקיד'' להולנד 
ללמוד מעט ''איך ולמה?? זה מצליח להם''
לשוב וליישם זאת פה, אצלנו!

אנחנו נהיה הראשונים שנריע לאותו איש שיקום ויעשה זאת  

עדי, למכוניות כבר המציאו כזה בארץ. כל מי שרוכש מכונית בשווי חצי מליון ש"ח ומעלה, אוטומטית מקבל נתיב נסיעה חופשי בכל מקום שהוא רוצה (גם בנת"צ) וחניה חופשית (גם באדום-לבן, חניית נכים, או על המדרכה). לא ככה?!

האמינו יום יבוא
לא משנה מיהו ראש הממשלה ומהי מפלגתו ,הדבר החשוב ביותר שאותו למדנו כי למפלגות הקטנות יש כח משמעותי בשעת המו"מ להרכבת הקואליציה , מכאן שיש להקים את מפלגת רוכבי האופניים שאחת ממטרותיה לקדם את בטיחות רוכבי האופניים לאורך כבישי ישראל.

אתר למפלגה יש , רוכבים יש  , ... 

יש חיים בשוליים ויש רוכבים בממשלה

בנוסף לאופניים, אם היינו הולנד אז גם יכולנו לנצח בכדורגל את ברזיל.

עם כמות המשטרה וה"ינשופים" שרצו היום אחה"צ אתה צודק.
מלחמה ברחובות הכתומים. טירוף עם לבנות חבלה וחזיזים.

יפה עידן!

אבל התנאים בישראל שונים וצריך לקחת אותם בחשבון:

א. בניגוד להולנד שם יורד המון גשם ויכול להפתיע גשם בכל יום ויום, פה אין כמעט גשם ולא כיף לרכב לא בגשם.
ב. בישראל יש מאגרי נפט אדירים שצריך לבזבז, ולכן מפעלים מחלקים מכוניות לעובדיהם עם דלק חינם, ומטפלים להם את כל הטיפולים במכונית. לעומת זאת את האפניים צריך לנקות לבד ולגרז לבד ולשים ג'יפה לבד ועל חשבונך.
ג. ישראל מדינה סוציאלית מתקדמת שדוגלת ב"רכב לכל פועל" ולכן גם מקומות עבודה שלא מחלקים רכב מכירים בהוצאות על מכונית ולכן עדיף להשתמש באוטו ולהגיש הוצאות. איזה הוצאות נסיעה תגיש באפניים?
ד. ישראל מדינה מסודרת עם היררכיה ברורה. וכדי שידעו מי המפקד, כמו שבצבא לובשים דרגות, מצאו שיטה מקביליה באזרחי:  קל לזהות את מעמד העובד לפי גודל המכונית: מכונית מנהלים גדולה לבכירים, עם מזגן ABS וחלונות חשמל (אה היום בעצם זה בכל המכוניות. אז חשוב עוד יותר שהאוטו יהיה גדול ונוצץ כיד להבדיל אותו, וחשוב שלא יהיו שריטות בצבע ולכן אסור לשאת בו אפניים), מכוניות בינוניות לזוטרים. אפניים נועדו לזהות את עובדי הנקיון והשמש.
ה. ישראל מדינה גדולה רחבת ידיים המרחקים גדולים לא מתאימים לאפניים.
ו. בישראל אין צפיפות אין פקקים והאויר נקי חנייה בשפע אז למה לא לסוע באוטו?
ז. בישראל יש תחבורה צבורית יעילה ומהירה, רכבות מהירות ותדירות אז אין צרוך באפניים לתחבורה.
ח. הישראלים מאוד פעילים ספורטיבית ולכן לא מומלץ להעמיס עליהם עוד פעילות כמו רכיבת אפניים. זה מאוד לא נעים לצפות במונדיאל ולאכול פיצוחים כשאתה מזיע מרכיבה. 
ט. היערות נועדו למנגלים והעשן לא בריא לרוכבי אפניים.
י. בישראל יש מעט מאוד מסעדות ואיפה יתדלקו רוכבי האפניים?

הלך הרוח של מרבית המשתתפים בדיון הוא ש"כאן זה לא הולנד", ולכן אין סיכוי שזה יקרה. בדיוק אותו דבר - "כאן זה לא הולנד" אומרים במקומות רבים, ונשארים חסרי מעש. אבל במקומות אחרים מחליטים לפעול למרות ש"כאן זה לא הולנד".

בדיוק על זה דיבר גיל פנלוסה, לשעבר ראש עיריית בוגוטה וכיום מנכ"ל הארגון 8-80cities שמקדם הליכה ורכיבה על אופניים כאמצעי לשיפור איכות חיים, בהרצאה שנתן במסגרת כנס Velocity 2010 שנערך בקופנהגן בהשתתפות נציגים מ-59 מדינות (ובכללם נציג מעמותת "ישראל בשביל אופניים"), ואשר עסקה בקידום תחבורת אופניים בערים.

גיל פנלוסה טוען שהאמירה "כאן זה לא קופנהגן, או פריס" אינה ייחודית לנו. כך אומרים רבים, ובכל זאת יש כאלו שמחליטים שלמרות ש"כאן זה לא קופנהגן", אין ברירה וצריך לשנות.  

אין צורך להעתיק את הפתרונות של קופנהגן (למרות שהם יכולים לשמש בסיס מצויין). ניתן להתאים את הפתרונות שיושמו במקום אחד, כך שיתאימו למקום אחר (קרא: ישראל), ואף לשפר אותם. לחצו כאן לצפייה בשקפים מהרצאתו הרלבנטיים לדיון שעלה כאן.

ניו יורק, כדוגמה, החלה במהפך רק לפני שלוש שנים, וכבר נסללו בה כ-200 מייל של שבילי ונתיבי אופניים ברחובות. 

הייתם מאמינים שברודוויי כבר לא נראית כמו ברודוויי, וכי עכשיו המרחב הציבורי נחלק בין נתיבים לכלי רכב, נתיבים לאופניים, ובית קפה באמצע מה שהיה פעם כביש? לחצו כאן לצפיה בתמונות של "לפני" ו"אחרי".