לקראת חג שני של פסח התארגנו קבוצה מצומצמת של חברים קרובים לרכיבה לרכב את המסלול   על פי אתר מסלולי אופני הרים של רז גורן‎.
הכל התחיל בסבב SMS קצר שהפך במהרה לסבב טלפונים, זה עולה וזה יורד, זה מצטרף וההוא מוגבל בזמן, לבסוף הוחלט, מי מתי כמה ולמה. אז זהו שמכל הקבוצה נשארנו יובל ואני, אז מה עושים? כמו תמיד, עולים... ויורדים.
כפי שמובטח המסלול מבורך בעליה ארוווווווווכה (לא! עוד יותר ארוכה...) עבה מאוד ללא שמץ של ישורת או ירידה רחמנא לצלן במשך 3 שעות רצופות, אף למעלה והטלאס מקוצר שכן העליה עבה. עדיין לא החלטנו אם היא יותר עבה או יותר ארוכה...
ואז בתום 3 שעות מגיעים אחר כבוד אל החניון העליון על הר מירון, קצת מים תמר עסיסי נפנוף שלום ידידותי לפקח שמורת הטבע שהשיב במטבע זהה עם חיוך מברך לחג שמח וקדימה אל השחור!
לא יאומן איך 3 שעות של עליה רצופה הפכו לפחות מ 20 דקות ירידה מטורפת מלאה סלעים זמן אויר (עוד נשוב לזה....) ללא צורך בדיווש אחד בודד! ירידה שעם כל מטר גובה החיוך על הפנים מזכיר ג'ריקן מפוצץ... קולות ושאגות שהחזירו אותי הרבה מאוד שנים אל הילדות... 
זמן אויר אמרנו? סלע סורר שערער את הביטחון לשניה וסלטה 360 (כמעט...) מעלות עם האופניים מעל הראש... כל מה שעבר לי בראש בזמן הפירואט היה "פול פייס, למה אין לי פווווול פיס?" ... 
סריקה מהירה הראתה שהמגנים והקסדה עבדו שעות נוספות, אין נזק לכוחותינו, והכי חשוב אין סימן על היטי (הכי חשוב, לא?) אז קדימה! למטה! ומההההר!!
בתום 20 דקות הגענו אל הרכבים, מאושרים עד הגג!! הסיבה שרק עכשיו התפניתי לכתוב על כך היא החיוך שהסתיר את המקלדת... (זה של הג'ריקן...).
מסלול מאותגר עליות מדהים ביופיו בעונה זו, מומלץ!
ולרז גורן, אלוהים ואני מברכים אותך....
ועכשיו במועצה דנים בטיול הבא מבית מדרשו של זה...