דורון 

תעזוב בבקשה את ערן 

הוא חלק משמורות הטבע 

1.  רואים שאף אחד מהמגיבים, לא באמת טרח להכנס לכתבה ולקרוא אותה. 

      כי אחרת:
      היה מבין שאני רק מצטט קטע ממנה, כטיזר להמשך קריאה ולא מביע את דעתי; 
      היה מבין שכותב אותה רוכב כביש בעצמו והנתונים מדברים בעד עצמם. 

2. כל צפרדע בביצה קטנטנה, בטוחה שהיא פוסידון, מלך הים, בעצמה.

    א. רוכבי כביש מהווים אחוזים לא גדולים בקרב ענף האופניים. 
         מדובר על 10-30% בלבד, ע"פ נתונים שונים, וגם זה ברוחב לב, לדעתי. 
        גם בגרופי האחוזים, לדעתי דומים, אם לא פחות. וכך גם נתוני המכירות 
        (הכמותיים, לאוו דווקא הכספיים) בחנויות, וגם גם כמות האירועים הייעודיים.
        זה לא נתון שנועד לזלזל, אלא רק נתון שמשקף את העובדה שמרבית 
        הרוכבים בארץ - בעיקר המתחילים והעממיים - הינם רוכבי עיר, XC 
        ושטח - ולא רוכבי כביש. 
        זאת ועוד - רבים מרוכבי הכביש הינם גם, אם לא בעיקר, רוכבי שטח, 
        המסבים לכביש בעונות שונות ומסיבות שונות.
    ב. אחוז הטריאתלטים והדואתלטים בישראל נושק לאלפים בודדים בלבד, למי 
         שהזכיר את אילת או את רוכב ישראל.

3. ולמה הנתונים הללו חשובים?

    כי למרות הכמות הקטנה יחסית - ריבוי מקרי המוות עצום!
    וזה מחזיר אותי לרישא של השרשור - ולסעיף 1. לעיל:
    תקראו את הכתבה. ותזהרו.


[וללא קשר, אשמח שתחלקו עליי ונהפוך את הדיון הכפול - 
כבישונים VS שטיחונים והזהירות ברכיבת כביש - לדיון פורה וסוער, לטובת הציבור]

גם אני בדעתו של ערן.
רכיבה בכביש  היא מסוכנת ובכביש מהיר היא קטלנית. נקודה.
כמה רוכבים נהרגו בשטח מתאונה בעשור אחרון ?

יחס רוכבי  כביש /שטח הוא עדיין 10/1 למרות מה שאולי נראה והרעש הממוצע שמעורר כל כבישון שנולד.

אפשר לבדוק כמה אירועי רכיבת שטח יש מדי שישי-שבת לעומת כל ה 200 רוכבים שאנו פוגשים בנחשון /לטרון וזה עוד אחרי התקבצות למקום מרדיוס לא קטן.  
התקבצות בתאי רכיבת שטח יש עשרות רבות.
דורון - ברכות על הצטרפותך לכביש -  כנס מחר ל"טיולים" ללשונית הכללית ותגיד לי  מה השתנה. כלום.   50 טיולי שטח כל סופ"ש. וזה לא  ממש כולל אירועים מאורגנים. מה שכן קרה  זה הצטרפות מספר רכיבות כביש בודדות  וגם הן חלקן כאלה שמשווקות פעילות של קבוצה מאורגנת. לא הרבה מעבר.

אירועי תריאטלון הם  אכן מרשימים בכמות המשתתפים ולו מסיבה פשוטה כי תריאתלטיקה באה לידי ביטוי באירוע שהוא תחרות, אין פלטפורמה אחרת. 
בשבתות  תפגשו חלק גדול  מהם באזורים עם ריכוז רוכבי כביש 'רגילים'.
עובדתית, מספר חברי איגוד תריאטלון לדורותיהם הם אלפים בודדים, כמו שצויין.

אגב, ובכדי לקשר בין שני הדיונים המתדיינים כאן במקביל, 

אוסיף שיש קשר ישיר בין רמת בטיחות תחביב רכיבת הכביש, לעומת רמת הבטיחות של 
רכיבת השטח - לעובדה שכמות רוכבי השטח גדולה משמעותית.
בראשון, כל תאונה - גם ברכיבה קצרה ופשוטה - יש לה פוטנציאל קטלניוּת; 
בשני, מקרים קטלניים ספוּרים על פני השנים - ובד"כ לא ברכיבה שוטפת ורגילה.

אחת הסיבות לכך שרכיבת שטח, לעומת כביש, כל כך אינטנסיבית בישראל - וביחסיות שונה באשר במדינות באירופה, למשל, הינה בגלל העדר תשתיות נאותות לרכיבת כביש. 
תשתיות שיאפשרו רכיבה בטוחה.

ומה שהמאמר מנסה להציג, הינה אמירה פשוטה: 
יש בעיה של תשתיות ושל נהיגה פרועה/העדר חינוך לנהיגה טובה + יש בעיה של התנהגות רוכבים בכביש. 
אבל הבעיה המרכזית הינה העדר "המנעוּת" ו"חובת הזהירות" (מה שנקרא ביהדות "השתדלות"). דהיינו, אם ידועות שתי הנחות היסוד במשוואה - אז על הכבישון הממוצע להזהר שבעתיים ולהמנע ככל שאפשר מהסתכנוּת, מה שבפועל אינו קורה מספיק.

ובגלל זה, רכיבת שטח פשוט פרקטית ובטוחה יותר.

---

ועוד סיבה:

אופני שטח הינם וורסטיליים לחלוטין.
ניתן לרכוב איתם בעיר ובכביש; 
בשטח קליל או אגרסיבי; 
עם הילדים ובמגוון אתרים ואטרקציות;
ניתן לעשות זאת, לשם - הכושר, המשקל והבריאות; הנוף והאוויר הצח; או הטיול.

לעומתם, אופני כביש חד מימדיים לחלוטין.
ניתם לרכוב איתם בכביש (הווי אומר גם בעיר) - וזהו; 
לעולם לא תראו ילד קטן על אופניי כביש - וישמור אלוהים את ההורה שייקח את ילדו לצידו בכביש 444 או 38;
הכושר והבריאות אולי שם - אבל אין ממש טיול (אולי מסע או רכיבה, אבל לא עומד בהגדרה של טיול), אין נוף כמעט (מצומצם כרוחבה של פתחת הכביש) והאוויר הצח תלוי ברמת הפליטה של האגזוזים.

 

אלכס,

אם כבר דמגוגיה, אז אתה צריך לתקן את ההגדרה שלך...
ילדים בדרך לביה"ס רוכבים על הכביש? איפה?
יתרה מכך, ה-ר-ב-ה מאוד מרוכבי השטח לא מוכנים לרכב עם אופניהם על הכביש, אפילו בתוך העיר, ויעדיפו את מסלולי המכשולים שעל המדרכה מאשר לרכב לצידן של מכוניות.
באופן פרדוקסלי, רכיבה בעיר על הכביש מכילה בתוכה פחות סכנה מאשר על המדרכה. רכבים נוסעים בקו ישר (לעומת הולכי רגל היכולים לנוע גם לרוחב המדרכה), כמות המפגעים על הכביש (דלתות נפתחות, רכבים שחונים ב"חניה כפולה" וכו') נמוכה מזו שעל המדרכה (פחי אשפה, קטנועים ואופניים חונים, כסאות ושולחנות של מסעדות ועוד).

ואם נחזור לנושא הדיון המקורי, שים-לב שכל התאונות הנ"ל (כמו-גם תאונות אופניים/רכב נוספות שהסתיימו במוות ואינן מופיעות בטבלה) התרחשו בכבישים בין-עירוניים או כבישים עירוניים בהם מהירות הנסיעה גבוהה מהמקובל בעיר (כבישי קישור בהם המהירות המותרת היא 60-80 קמ"ש, כדוגמת שד' רוקח או דרך נמיר מצפון לרוקח). מכאן, שההתייחסות לרוכבים העירוניים בהקשר זה פחות רלוונטי, לפחות לטעמי.

הדרך היחידה לדעתי לשוות לו מעמד של פעילות ספורטיבית שאינה אתגרית היא :

1. להכניס אותה לזירה סגורה (קריטריום למשל- וכאלה צריכים לבנות הרבה) כמו שעושים לכדורגל וכדורסל.

2. לסגור כבישים מסויימים בסופי שבוע לתנועת כלי רכב.

עדיין יהיו סכנות אבל לא בהכרח יותר מרכיבת שטח.

אולם אז זה יוציא הרבה מההנאה, מהגיוון ומן האפשרויות ברכיבת כביש וזה לא יהיה בדיוק אותו הדבר.

ראשית,
הבהרה: בסעיף 2 לתגובתי לגבי סגירת כבישים מסויימים בסוף השבוע התכוונתי כי הרכיבה תתבצע אך ורק בכבישים סגורים אלה.

שנית,
"אתה נתון 100% לחסדיו ועירנות הנהג שחולף מטר אחד ממך, ב 100 קמ"ש" - גם בנהיגת רכב, וזו לא הנקודה.

לעניין המסוכנות ורכיבה לצד מכוניות ראה את התייחסותי לגביי כניסה לסד האילוצים והחובות בתגובתי הראשונה ככוללת גם זאת.

שלישית,
גילוי נאות: איני רוכב כביש ותיק ברמה של עידן וגם לא ברמה הטכנית. 
אף על פי כן, ארהיב עוז ואומר שאני חולק על הערתך האחרונה כי בכביש תכלס לא נדרשת טכניקה. 

אם תרצה נדון על כך בשרשור נפרד.... 

שלום רב,   אין ספק שרכיבת כביש היא מסוכנת לא משנה איפה תרכב בכביש תמיד תהיה חשוף  למכוניות שעוקפות אותך,ותמיד צריך להפעיל את החוש השישי במשנה זהירות  ,החזרה לאופניי כביש זאת אופנה זמנית,   הדבר האמיתי זה אופניי- הרים בטבע ,     הכותב הוא רוכב כביש לשעבר    שהבין מהר מאוד בשנות התשעים את הסכנה הנשקפת לרוכב האופניים בכביש,ועבר הסבה לאופני הרים בטיולי טבע, מדינת ישראל לא השקיעה מספיק משאבים למען רוכבי האופניים בכבישים , רוב השולים בכבישים  מלאים בפסולת ולכלוך שמקשה על רוכב האופניים לרכב בבטיחות ,שלא לדבר על כמות התקרים שגורמת אותה פסולת ,   אני רוכב  ומשתמש באופניים ככלי תחבורה להגיע לעבודה ,ובכלל ,  גם הרכיבה בתחומי הערים היא מסוכנת מאוד  חלק מהרכיבה אני משלב ברכיבה על מדרכות וזאת עקב חוסר מסלולים לרוכבי אופניים בתוך הכרך הגדול,

מעניין המידע שהבאת ערן.
מה שחסר לי ( ומתוך היכרות טובה מאוד של הולנד רבתי ) זה מידע על התפתחות התשתית שם בשני העשורים האחרונים שציינת בהן על רקע גידול בקילומטרז רכיבה ומספר קטן של הרוגים. בהולנד ובייחוד בכבישים מחוץ לערים ישנה הפרדה מוחלטת בין שביל הרכיבה לכביש ופעמים רבים שביל הרכיבה הוא על דייק התעלה עצמה  שנמצאת לצד הכביש .
אבל אולי  האלמנט בהא הידיעה  שהוא הכי משמעותי וחסר אצלנו ואולי  המשמעותי ביותר כמו שצויין ע"י יורם ,ערן ואחרים - ההתנהגות שלנו. וכדי לתת קונטרה לנושא התשתית -אוכל לספר על חבורת רוכבים שחזרו השבוע  מטיול באיזור הכפרי  של צפון  תאילנד. לא תשתית ולא בטיח אבל יחס חם, אוהד וסובלני מצד הנהגים בצורה קיצונית.

E.T
מגמת הגידול בשימוש באופניים החלה בהולנד רק באמצע שנות השבעים, לאחר ירידה תלולה בשימוש באופניים. מרבית המאמר שקישרתי אליו (שיעורים שניתן ללמוד מהולנד, דנמרק וגרמניה),  מפרט פעולות שננקטו בארצות שקידמו באופן פעיל את תחבורת האופניים. ראה את טבלה 1 ואת הסעיפים שאחריה. הקטעים החשובים מודגשים בצבע.  כתבה נוספת (קופנהגן, מופת לתחבורת אופניים) מרכזת גם היא מידע על פעולות שנעשו בקופנהגן כדי לעודד רכיבה על אופניים.

זוארץ,
אני לא סוטה מהדיון.  אני מקבל באופן מלא את מסקנות הניתוח של גיא, כתבתי שאעביר את מסקנות הניתוח לבני הטריאתלט, כדי שיקח אותן בחשבון ויפסיק או ימעיט ברכיבות בכבישים העמוסים, ובשעות שעברו מאז כתבתי את התגובה הקודמת, אפילו עשיתי זאת.
יחד עם זאת, הטיעון שלי הוא שהגרף מלמד שככל שהשימוש באופניים יגדל (לכל המטרות, ובכללן "יוממות"), תגדל במקביל בטיחות הרוכבים (בכל סוגי הכבישים, ובכללם הכבישים המהירים). 
מכיוון שאנחנו נמצאים בתקופה שבה נהיה מחוייבים לעבור באופן חלקי ל"תחבורת אופניים" (בגלל ההתחממות הגלובלית שתחייב אותנו להקטין שימוש ברכב פרטי) אז מתישהו נוכל לראות גם אותנו על הגרף הזה.