• Groopy
  • Groopy
  • CaravanZ
  • Groopy
Groopy

עניין לא סגור - סיפור קצר

פרטי ההודעה

דני היה חבר ילדות של אריק, יוסי ושלי, דרכינו נפרדו והצטלבו בשנית לאחר הצבא, טיילנו, בילינו והשתוללנו יחדיו ולאט לאט נקשרו דרכינו עד שידענו שהקשר הוא לכל החיים, משפחותינו היוו שלד חברתי של חבורה גדולה של משפחות צעירות שהקימו לעצמם בית בישוב קהילתי ליד גבול הצפון.
דני היה הראשון שהכניס את האופניים לחיינו, הוא ביקר את בן דודו בארה"ב וזה לקח אותו לפארק אופניים מדהים לפי סיפוריו הסינגלים נסללו בתוך יער עבות מרובה בבעלי חיים , נחלים ומפלים ונבנו כמיטב הידע האמריקאי לספק חוויות רכיבה מדהימות, כשהוא חזר צמאנו לשמוע את עלילותיו בנכר ובמיוחד את סיפורי האופניים שלו, הוא היה מספר מעולה ומילותיו מייד הפכו למראות ולחוויות חושניות לגמרי.
ההתנסות המדהימה שלו משכה את כולנו לתחום האופניים שהיה אז עוד בחיתוליו בארץ הקודש, רכשנו אופניים עם שלדות פלדה עם ובלי משככים קדמיים, 18 הילוכים היו למרביתינו, יוסי שהיה משופע בממון ייבא ביבוא אישי אופני דיימונד בק מאלומיניום שנראו לנו כאופני תחרויות לעומת המשקולות הכבדות שהחזקנו.
דני כבכל דבר שעשה בחייו ובו רצה להצטיין, גם בתחום הרכיבה רצה להיות תמיד המהיר ביותר, זה שעובר יותר מכשולים וזה שמגיע לפסגת ההר ומנחה את חבריו כיצד לצלוח את המטרים האחרונים כאשר כולם היו שרויים בתשישות נוראה, הוא לעומתנו נראה רענן כאילו דרכו היתה מישורית למשעי.
כשישבנו מול הגזייה של יוסי בהכינו את הקפה המהביל, הרבה דני להפליג בסיפורים על כיצד הצליח בקלות לעלות ואיך חיכה לנו וכמה קל לו לרדת אפילו במורד המפחיד שנקרא בפי כל דרך המתאבדים, ניסינו להבהיר לו בעדינות שמאסנו בהתרברבות שלו אך הוא התמיד בשלו כך טיול אחר טיול.
יום אחד בלעדיו עלה הנושא לשיחה, התברר שכולנו חשנו שהוא כבר הגדיש את הסאה ומאסנו בו ובפטפוטיו הנואלים, חשבנו כיצד נוכל להחזירו להיות החבר האהוב ולא זה שמתרברב בכל מפגש.
אריק חשב שאולי נקבע ולא נזמין אותו, כשהוא ישאל מדוע נציף אותו בדעתנו עליו ועל התנהגותו, לי, שדני היה חברי הטוב ביותר, היה  קשה עם הרעיון, אך מצד שני היה לי הרבה יותר קשה עם דני.
החלטנו שלקראת שישי הקרוב יתרץ כל אחד מאיתנו מדוע לא יוכל להגיע אך נפגש בלעדיו ונטייל, נדאג שהוא ידע שטיילנו וכך נוכל להגיע לעימות שאולי ישחרר אותנו מהרברבנות הבוטה שלו, כך עשינו, בשישי בערב נפגשתי באקראי עם דני במיני מרקט של הישוב, דני היה קר וזועף אני ציפיתי לשאלה, אך זו לא הגיעה.
בשבת לפני הצהריים הגענו לביתו בכדי לדבר, הבנו שאם עדיין לא יצר קשר ושאל הרי שהוא נפגע מאוד, דלית אשתו קיבלה את פנינו בארשת פנים עגומה למדי, היא ספרה שהקפיצו אותו ליחידת המילואים בשעות הקטנות שלפנות בוקר, אמרו לו שזה חשוב והוא חייב להגיע ליחידה, דני שירת בסיירת מובחרת, על מעלליו שם ועל סיפורי הגבורה שלו ששמענו מפי חבריו ליחידה רק בשבעה, הוא מעולם לא הוציא מילה.
אחה"צ היתה מסיבת יום הולדת לבתו של אריק, כולנו היינו שם גם דלית של דני, ביתו של אריק היה ליד הכביש הראשי של הישוב, מכונית צבאית בתוכה קצינים חמורי סבר חלפה ברחוב לעומק הישוב, דלית פלטה אנחת כאב קצרה וכולנו רצנו בעקבותיה אחר המכונית של לובשי המדים, כשהגענו בסמוך לביתם של דלית ודני, קרסה דלית למראה הקצינים המתדפקים על דלת ביתה, את זעקות השבר שלה לא אשכח בחיי, דני נהרג תוך מילוי משימה חשובה מעבר לגבול, לא הצלחנו לצאת לרכיבות יותר, מה לא היינו מוכנים לעשות בכדי לשמוע שוב את הרברבנות של דני, הואקום שנוצר היה קשה מנשוא ונראה לי שהאשמה על כך שהוא יצא למות כשהוא פגוע ונעלב היא זו שפוררה את חבורתינו, אט אט עזבנו את הישוב הפסטורלי ונטשנו כמעט לחלוטין את הקשר הנפלא שהיה, עם דלית עוד שמרתי על קשר ואף השתתפתי עם אשתי בחתונתה השניה, היינו היחידים מכל החבורה שנכחו בארוע.
עד היום יושבת עננה על מצפוני שכך התגלגלו הדברים, מאז כל מחלוקת עם חבר אני פותר באופן מיידי, ביודעי שמה שלא ייפתר היום אולי לא ייפתר לעולם.


  

שאלות ותגובות

נכתב ב - 09/07/2013 21:21:57

עושה צמרמורת.. ו

והכתיבה הנקייה מעבירה את הסיפור באופן מוחשי לגמרי..

הוספת תגובה

להוספת הודעה הנך חייב להיות מחובר לאתר