הקדמה:

אז זהו זה, האתר עלה לאויר, וכמו זוהר בשנה שעברה, גם אני נמצא בתחתית הרשימה (פשוט משום שהאותיות Y ו-Z נמצאות בסוף ה- ABC).
וכמו בכל סיפור מעשה - גם כאן ההתחלה מקדימה את מה שבא .......

כבר בילדותי (וזה היה מאד מזמן), עת צפיתי במערבונים הקלאסיים, או בזמן שקראתי את סיפורי המסע של מגלי עולם - קיננה בי מן תחושה של החמצה,
בבחינת כאילו נולדתי מאוחר מידי וכי את ראשוניותו של עולם ההרפתקה החמצתי זה מכבר.
יחד עם זאת, ניראה כי בצעירותי הסתדרתי לא רע ומצאתי מקורות על מנת לייצר את מנת האדרנלין הדרושה: 
השתתפות פיראטית במגוון צעדות ומישחים שיזמו הרשויות אי פה ואי שם, 
מילוא שקי חול ודיפון בתים לקראת מלחמת ששת הימים, 
תקופות שוטטות ואין ספור טיולים בסיני אחרי אותה מלחמה, 
שרות צבאי חד ותובעני בתקופת מלחמת ההתשה,
מלחמת יום הכיפורים בה השתתפתי  כמילואימניק צעיר במרחבי סיני,
תקופה של ג'יפאות ואופנוענות בה טיילתי וביקרתי במקומות נידחים וקסומים בחמש יבשות ומעבר לימים. מקומות שחלקם הפכו עם השנים לטרנדים אצל רבים וטובים אחרים.
והכל, תמיד עם חברים ושותפים, לוגיסטיקה מתוקתקת, בלי להצטמצם בציוד או באוכל, כי בג'יפ או ברכבי הליווי אין כמעט מגבלות של משקל או של כמות.
אפילו עת חרשתי רגלית את ההימלאיה - לקראת ערב תמיד הגעתי לכפר ציורי, שסיפק את כל הצרכים כולל מקלחת ומיטה עליה ניתן לפרוש את שק השינה. 

בשנת 2006 גיליתי את האופניים ואת חווית הרכיבה (וזה סיפור לגמרי אחר).
רבים מכם רכבו והתפתחו איתי במשך השנים ורבים אחרים נמצאים ומשתהים בכל מיני שלבי ביניים, שלא שכחתי ושאני עדיין נהנה לבקר בהם ולסובב פדלים.
השתתפתי כבר כמעט בכל ארוע של רכיבת סיבולת שאורגן בישראל והמצאתי לא מעט ארועים ומבצעים משל עצמי. 
נוכחתי שאני לא ספרינטר אבל ככל שמדובר במרחקים - מעולם לא הגעתי לקצה.

והנה זה בא: ב- 2012, שני ישראלים - זוהר קנטור וחנוך רדליך יצאו להשתתף ב- TOUR DIVIDE. 
מרוץ האופניים הארוך ואולי המאתגר מכולם. חלקנו עקב אחריהם בעיניים כלות ובפורום של גרופי כמו בזה של קומונת EPIC 4  השכנה, 
רצו פוסטים של פרשנויות ומעקב ע"י חברים אשר התעוזה והאתגר עוררו את דמיונם. 
אצלי, התחילו לנבוט כל מיני עיקצוצים ותחושות שנרדמו מזמן, עם פינוקנוקי הנוחיות והקידמה.
כבר אז התחלתי לדאוג ולהתעורר בלילה של זיעה קרה - חשתי כי מדובר בעניין מדבק ומסוכן.
באחד האמשים טעיתי טעות גורלית, נעתרתי לעזרא שהזמין אותי ל"מפגש חברים" במודיעין. מפגש בו זוהר העביר לנו בהרבה חן והומור את סיפור ההרפתקה הפרטי שלו.
בין היתר, זוהר הקרין סירטון עצמי  (ממליץ לקרוא את כל הכתבה, הסרטון אליו התכוונתי הוא הסירטון השלישי) בו הוא תקוע באמצע השממה המדברית של ניו מקסיקו ומבכה את מר גורלו. הסירטון - בול פגיעה, זו היתה עקיצת ההדבקה. 
שם, במהלך הארוע, לא היה לי נעים אז התאפקתי וכבשתי את צחוקי, אבל לאחר מכן כאשר קישור לסירטון הופיע בכתבה שזוהר כתב בבייק פאנל, חזרתי וצפיתי בסירטון אין ספור פעמים כאשר אני מתגלגל מצחוק.
לימים, כאשר אשב עם זוהר על המפות, הוא יסמן ויכתוב באותו מקום "זכור אותי" גדול.
נלחמתי והתנערתי, הדחקתי והרחקתי ובכל זאת קבעתי יעד בו יפול הפור לכאן או לכאן.
ובינתיים התחלתי לבנות את האופניים ולתור את הרשת בחיפוש אחר פריטים אקזוטים ולרכב נפח ועליות כאשר כל שבוע מתווסף עוד משקל שעל הרגליים לדחוף.
ובאמת שהשתדלתי להתגבר על העניין ,כי הוא לא למידותי והוא מיותר,
יש כאן המון כאב וסבל והרי אני כבר זקן ומפורק .
ובסופו של דבר גם די מפונק ......
ונכשלתי ואשר יגורתי בא לי,
שהרי אני כאן בסוף הרשימה.

לוגיסטיקה וציוד:

יש אומרים כי כלל לא מדובר במירוץ רכיבה, אלא בסוג של מסע הישרדות מנקודה A ל-B (כ- 4,400 קילומטר על 66 קילומטר טיפוס) כאשר האופניים הם כלי תחבורה והרוכב - בהמת המשא. 
מתחילים בקור מקפיא של הרוקי הקנדי, דרך הפאסים הקפואים של הרוקי בקולורדו, ומסיימים באבק המדבר של ניו מקסיקו, בחור נידח שאין בו אפילו מכולת עם קולה קרה לרפואה.
על הרוכב ללדאוג לכל צרכיו: אוכל, מים, לינה (כאשר רוב הלילות הם לילות בדד בשטח), עליו להתגבר בעצמו על תקלות מכניות כאשר "המארגנים" משתפים את הציבור במעקב באמצעות האתר. 
את ה- spot (אבוקת האיתור) שכרתי בחברת עולם קטן והמארגנים (תמורת  30$ ) מספקים את המידע שהמכשיר משדר כל 10 דקות לחלל.
מותר למשתתף להשתמש בכל שירות פתוח לציבור לאורך הדרך (מוטלים, מסעדות, משרדי דואר, תחנות דלק וכו') ועל מנת שלכולם יהיו תנאים זהים אסור לתאם ולהשתמש בעזרה של חברים או קרובים.
התנאים מכתיבים שימוש באופניים קשוחים - פשטות וחוסן למינימליזציה של תקלות. חסל סדר אופני קרבון קלילים ועדינים.
בחרתי ב- MOOTS סופטייל מטיטניום עם מערכת הינע של רולהוף, המשקל מעט גבוה אבל האמינות מוכחת לאורך עשרות אלפי קילומטרים.
בולם פוקס CTD.
מעצורי שימנו XTR, את צינור הברקס הקדמי החלפתי בצינור מתכת (תיק הכידון נשען על הכבלים והצינורות, יש סבירות לכשל - לא מוכן להשאר ללא מעצור קדמי).
סבל FREELOAD .
ציר מרכזי מרובע של PHIL WOOD .
קראנק של WHITE INDUSTRIES .
חישוקי 29 מסוג סטאן ארצ' עם צמיגי קרוסמארק (אחורה) ו-WTB NANO (קדימה). נאבה קדמית של קריס קינג ונאבה אחורית עם הילוכים פנימיים של רולהוף כאשר יחסי ההעברה הקיצוניים בה, מקבילים למערכת פלטות 26, 38 מול קסטה 11-36. המערכת מספקת 14 הילוכים עם פסיעה קבועה של 14% בין האחד לשני.  
שרשרת של YBN המיועדת לאופניים עם קסטה של 8 הילוכים (המלצה של זיו ענפי - רוכב סינגל ספיד ומכונאי בחסד).
לאופניים מחוברים 6 תיקים:
תיק כידון ובתוכו דריי-שק של 13 ליטר אשר בתוכו שמיכת פוך אלפינית, אוהל מזרן וסדין (LINER) כולם אולטרא קלים ויקרים להחריד .
תיק שילדה משולש בנפח של כ-6 ליטר. (2 ליטר מים + מוצקים הקשורים לתחזוקת האופניים)
תיק סבל ועליו דריי-שק של 20 ליטר. (פריטי ביגוד בעיקר ביגוד חם).
תיק אוכף של ליטר למפות ולגלולות מכל מיני סוגים.
תיק צינור עליון לאוכל זמין.
תיק כידון צידי לאוכל זמין.
בנוסף תיק גב 25 ליטר עם מגוון שטויות כולל שקית של 3 ליטר ומקום לפריטים נדרשים תחת היד.
הביגוד כולל סט של קליפה חסינת מים - כולל גרביים וכפפות נושמות. את ה"צעדות" בשלג אני מתכוון לעשות בסנדלים עם גרביים ארוכות של סילסקין (נוסה ועובד מצויין).
מעיל פוך דק קל וחם, תחתון + עליון טרמיים לשינה  ושני סטים של בגדי רכיבה (טייץ, חולצה וגרביים), חולצה טרמית אחת לרכיבה, שרוולי רגליים חמים ושרוולי ידיים לבנים קיציים. בנוסף - כובע גרב ובנדנה.
ההיגיינה מבוססת על מטליות לחות ועל נוזל אלכוהולי סמיך לחיטוי הידיים, מברשת+משחת שיניים ומכונת גילוח קטנה על סוללות.
על הבולמים 2 בקבוקי מים של 0.75 ליטר + אחד על השילדה. סה"כ כושר נשיאה של למעלה מ-7 ליטר מים ביום יום, עם יכולת להעמיס עד 12 ליטר בעת הצורך.
ספידומטר חוטי מכוייל והכי פשוט של בונטרגר.
אינני יכול להרשות לעצמי השהיות המתנה לטעינה של ציוד אלקטרוני. לכן הטלפון יהיה סגור רוב הזמן, הפנסים  ומכשיר הניווט צריכים לפעול על סוללות סטנדרטיות.
מכשיר GPS איטרקס 30 של גרמין עם המסלול מחולק לשני לגים בכל אחד כ- 10,000 נקודות וכל נקודות העניין, על המכשיר מפה טופוגרפית וקטורית ברמת דיוק של 1:100,000. 
המכשיר, חסין למים ונותן 25 שעות עבודה עם מסך דולק כל הזמן. בדקתי אותו עם סוללות אלקליין, עם ליתיום יתן הרבה יותר זמן.
אני מתעתד לרכב שעות לילה רבות, בחרתי בשני פנסים של BLACK DIAMOND . הראשון הוא פנס ראש מנהלתי מדגם STORM,  מאה לומנס אמיתיים שניתן לרכב איתם בביטחה על דרכי 4X4.
פנס זה מיועד להוות תאורת שרות בעת חניה ותאורת חרום לרכיבה. ניזון מ- 4 סוללות AAA ומספק כ- 50 שעות תאורה במצב מקסימלי. הפנס השני הוא מדגם ICON ניזון מ- 4 סוללות AA, מספק 200 לומנס אמיתיים למשך 80 שעות וניתן לרכוב איתו בכל תנאי. התאורה עדיפה על זו של פנס סיני שרכשתי ב- 16$ ושנותן על הנייר 1800 לומנס (בפועל לא ניתן לזהות איתו הפרשי גובה של 10 ס"מ כדוגמאת קוליסים ) ושזולל את שלושת הסוללות שלו בשעת עבודה.
פרקתי מהאייקון את רצועות הראש והתאמתי לו ערכת הרכבה על האירובר.
הכידון הוא כידון אלומיניום עליו מורכב אירובר שתפקידו להוות משען לידיים בקטעים מונוטוניים ארוכים ומשמש גם מתלה למגוון ציוד ואביזרים.
סט של 7 מפות דו צדדיות של המסלול על נייר דקיק בלתי קריע ועמיד במים. על המפות העלתי בכתב יד עשרות הערות וטיפים ששאבתי מסיפור הדרך ומזוהר קנטור.
תכננתי יצאה עם "עודף ציוד" ועם כוונה לפרוק ולהשיר פריטים מיותרים במידה ויתבררו ככאלה. עדיין מדובר בציוד מאד מינימליסטי כי בעליות כל גרם נוסף "מושך" אותך לאחור.


אימונים/בניית יכולת:

אין תכנית אימון שמכשירה למסע השרדות מסוג זה. כל שצריך זה לבנות ולבדוק יכולת של הגוף ושל הציוד מבלי לכתוש אותם. משקלם הגדול של האופניים מייצר על השרירים והמפרקים עומס רב. הדבר בא לידי ביטוי גם בעת רכיבה וגם כאשר דוחפים את האופניים בעליה.
במשך  סופי השבוע בצעתי רכיבות סימולציה עם כל הציוד ועם 7-9 ליטר מים. משך הרכיבות בין יום לשלושה ימים. חלק מן הרכיבות בחברותא וחלק ברכיבות בדד. ישנתי בשטח מבלי להתקלח ומבלי להחליף בגדים במשך 3 ימים על מנת לבדוק את עמידות הגוף לתנאי היגיינה מפוקפקים. חלק ניכר מן הרכיבות נערך כך שלא נזקקתי לשום אספקה מבחוץ במשך יומיים. 
רכבתי במשך יממות שלמות טווחים של עד 220 קילומטר ללא הפסקת מנוחה, רכבתי עם ציוד מלא בסינגלים של מדבר יהודה.
דחפתי את האופניים בעליות מדורדרות, במדרגות ובחולות, חרשתי את הכרמל ואת הרי ירושלים,
עליתי מנהריה למירון וירדתי לכינרת, למחרת חזרתי חזרה.
טיפסתי לחרמון ורכבתי את שביל הרמה. כל זאת ללא שום כשל מכני או כשל בציוד.
עמדתי בכל היעדים שהצבתי לעצמי ועדיין אין לי שום מושג האם הם משתווים לדרגת הקושי אליה אדרש בדבר האמיתי.
הציוד עבר שינויים ושיפורים עד אשר הגעתי למצב הסופי.

תודה מיוחדת אני חייב לזוהר קנטור.
בראשית תקופת ההכנות פניתי אליו על מנת לברר כיצד והיכן אני משיג את קבצי המפות שלאורך המסלול. הוא הציע כי אקפוץ לביתו ונשב ונדבר על דברים נוספים כי ביכולתו לעזור ולתרום.
בסופו של דבר נפגשנו מספר פעמים ויש לנו שעות רבות של שאלות ותשובות, מתן טיפים ועצות, סריקה משותפת עם דגשים על המפות, הכנת מכשיר הניווט למסלול (הכנסת המפות, קובץ המסלול ונקודות העניין).
כאשר ואם אסיים - לזוהר חלק נכבד בהצלחה. 


סוף דבר ותחילתו:

עושה רושם שביום שישי 14/6/2013 בבוקר, אתייצב על קו הזינוק. 
בינתיים, לא נותר אלא לסובב רגליים פעם ביומיים, להחליף ולחדש את כל החלקים המתכלים באופניים ולחכות ליום הגדול.
ההרפתקה היזומה הגדולה שלי עומדת להתחיל ויותר מוכן משאני עכשיו כבר לא אוכל להיות. 
לא משתמש בפייס וגם לא אוהב להצטלם.
לכן,לטובת החברים שהביעו עניין כתבתי את שכאן וצרפתי לינק לאתר. ניתן יהיה לעקוב אחרי הטיפה מאחוריה אני מסתתר.
הטיפה שכבר מתרוצצת כאן היא של בחור שהתחיל את המסלול מדרום לצפון, מתכוון להגיע לקו הזינוק בזמן ולהתחרות בכולם דרומה חזרה.
המטרה שלי היא לסיים את המרוץ. מסגרת של 30 יום תשמח אותי מאד.
מדובר בממוצע יומי של כ-15 שעות אוכף, 150 קילומטר עם 2200 מטר טיפוס.
יש באמתחתי לא מעט ימים כאלה, אך הרצף המתמשך עושה את כל ההבדל.
הולך להיות קשה ויהיה ממש כייף לסיים.