הכנסת אורחים כמו זו שזכינו לה בכפרים שבהם עברנו, לא הכרתי. בכפרים ובהרים, בבית אבן או באוהל בד התקבלנו תמיד בשמחה אמיתית, בפליאה ובסקרנות . גם  במיפגש אקראי עם משפחה שעורכת פיקניק על גדת נהר, התקבלנו בזרועות פתוחות, בחיוך באוכל ובמשקה (בדרך כלל וודקה קטלנית).  הלבבות הקליקו בחיבור מהיר, ומיד פצחנו בשירה ובריקודים-שמחה שפורצת מהלב. הם כי אנחנו אורחים שלהם,  ואנחנו כי זכינו. ( בבגדי רכיבה ליצניים בהחלט ההינו גם אטרקציה). 

רצה הגורל ואף בחתונה ארמנית השתתפנו בריקודים ובשירת "הבה נגילה".




בכל בית מתכבדים במאכלים מקומיים-גבינות עזים, לחם טרי, דובדבנים, תה ריחני  וכמובן עוד כוסית וממשיכים ברכיבה מהנה בתוך הטבע שלעיתים הוא פראי משהו, תלול וחד, לעיתים גבעות עגלגלות. פסגות מושלגות לבן,  שלוגיות ענקיות,  שמש וערפל משמשים בעירבוביה תפאורה חגיגית לרכיבה.

 ואנחנו, קבוצת רוכבים מישראל גולשים במדרונות הירוקים של הרי הקווקז. מרחוק ניבט הר אררט שמזכיר לנו את נוח והתיבה. אין ספק שהוא בחר במקום המתאים, גם אנחנו.





YERVAN היא עיר הבירה של ארמניה. עיר שמתעוררת מהימים הסובייטים, יש בה מכוניות חדישות, בית אופרה, כיכרות,
 חנויות, מסעדות וחיי לילה תוססים. 

 אולי לא רבים יודעים כי העם הארמני -עם עתיק עם הסטוריה של 2000 שנה, עבר תחת האימפריה העותומנית רצח עם נורא. 
בשנים 1915-1918 הובלו להשמדה  בדרכים שונות כמליון ארמנים וביקור במוזאון המנציח את שואת הארמנים הותיר בנו רושם עז.
ואולי עוד פחות יודעים, שממשלות ישראל עדיין לא הכירו הכרה רישמית בעובדה ההיסטורית הנוראית הזו-ככה זה שהפוליטקה מנצחת את הלב. 
ואולי עוד יבוא הזמן  גם לתיקון הזה.

אין ספק שארמניה של היום, האנשים השמחים והפתוחים שחיים בה, היא עדות לניצחון של האור והטוב על החושך והרשע.

לא נשכח שהיה  זה טיול אופניים ויצא לנו גם לרכוב. בשלג בגבהים שאין בארץ (3000מ'-בהר ארגץ), לטבול בפלגי מים קרירים עד קפואים שמרעננים את הנשמה ושוטפים את הזיעה. לדהור בממדרונות ההרים הירוקים, לפגוש את הרועים, לטפס עליות בשיפועים חדים, להרחיב את גבול הביצועים, להיות בעננים..

 

היה טוב לנסוע וטוב גם לחזור. תודה מיוחדת לארנון (תמונת היום) מחברת "בוץ-הרפתקאות על אופניים" על ההובלה המקצועית, בחירת המסלולים והתיקתוק הלוגיסטי הלא פשוט.