זמן אוויר

פרטי ההודעה

 
 
חשבתי להצטרף לרכיבה של משה אש בחורשים ביום שלישי, אבל העבודה התארכה ולא הצלחתי להגיע. למחרת הסתבר שיש לי בוקר פנוי, ובלי לחשוב קשרתי את האופניים לאוטו, וננתי גז עוד לפני שחשבתי לאן. ההרגל לקח אותי לאיילון דרומה והשלט "ירושלים" קרץ לי בשמש הבוקר. חלפתי על מחלף בן שמן (משעמם) ועל לטרון ופארק קנדה (הייתי שם המון לאחרונה), ולקחתי ימינה ביציאה לכיוון בית שמש - אימון עליות יהיה לי היום, יופי. חניתי באשתאול, עליתי על האופניים ויצאתי לנחל שורק.
 
מוזר איך שרכיבה שגרתית, אחת מיני רבות, שבדרך כלל אזכור ממנה רק משהו כללי כגון: 'היה קשה' או 'יופי של מסלול' או 'כמה שהשורק מסריח', הפעם, בדיעבד, אזכור כל מטר, בגלל מה שעתיד להתרחש בסופה. אני זוכר כל דקה כאילו היא הרת גורל, כאילו אם הייתי מחליט אחרת באיזו פניה או באיזה רגע, אם הייתי עוצר כאן, או שם, מהלך הזמן היה משתנה וההיסטוריה היתה נרשמת אחרת לגמרי. זה כל היופי ברכיבה לבד, שהמחשבה שלך לא חייבת לציית להגיון הצרוף, מותר לה להפוך לאוונגרד.
 
סצנה מקומית: אחות אטיופית ואח ערבי מדברים ביניהם רוסית, כדי שהדוקטורה תבין. הרופאה מנסה לגמגם כמה מילים בעברית, מתייאשת ועוברת לרוסית שוטפת. האחות והאח מהנהנים ומסבירים לחולה בעברית. הכל מובן. אף אחד לא פיספס מילה. הדוקטורה מבחינה בפניו של החולה שהכל ברור, ומרשה לעצמה להתרחק.
 
כשעברתי את המחצבה הריאות נפתחו לי, ונתתי חזק בעליות. הכל נמוג. העבודה, הפגישות, הסידורים. רק שרירים, כוח מדוד במומחיות, החלפת הילוך מדוייקת, נתיב מוקפד לחסוך אנרגיה, ההערכת מרחק ושיפוע בעין מנוסה. לקראת עין טייסים חשבתי לעצור לכמה דקות, אבל משכתי עוד קצת, ועוד קצת – עוד מעט צובה, וזו תהיה מהירות שיא בשבילי. בתחילת הירידות התלולות, שהיו חרוצות במיוחד בגלל הגשמים האחרונים הייתי זהיר, מודע לכך שהשארתי את המגינים באוטו ואני לבד. בהמשך, בתוך הכסלון כבר טסתי מהר, נהנה לדלג על כל גבשושית, מרוויח זמן אוויר. עכשיו כבר היה ברור שאני לא עוצר עד האוטו, ארבעים וחמישה ק"מ, שבע מאות מטר טיפוס במכה אחת. אני יודע שיש רבים חזקים ממני, שבשבילם זה אימון בוקר קליל, אבל בשבילי זה הישג. אין מחשבה, אין מימד זמן, רק מהירות. וכיף טהור.
 
כבר שנה וחצי שאני על הסטמפי שלי ואין לי שום מחשבה על שדרוג. לא מוצא סיבה. זה הזוג הרביעי שלי. לפניו היו הג'יינט nrs, אופני קרוס נפלאים אבל בסנגלים עשיתי הפכות שוב ושוב. אחריהם היו טרק פיול לתקופה קצרה, פחות הפכות, הרבה יותר משקל, שנאתי אותם בעליות. אחריהם באו סקוט רפלקס יד שניה, גם הם כבדים, אבל נגמרו ההפכות והתחלתי להבין שזה טמון במבנה האופניים, בגיאומטריה. באותה תקופה התחלתי לרכוב אחרי מר אש, והיה ממי ללמוד, עם מי להתווכח. הבנתי שיש לי נטיה חזקה ל AM, ואני צריך זוית הגוי מתחת ל 70 מעלות, כמו בסקוט, ומאחר שאני חולה על טיולים ומרחקים אני צריך גם אופניים קלים ומהירים, כמו הג'יינט. שילוב. כך מצאתי את הסטמפג'מפר, שבדיוק יצאו עם מודל חדש, שגם ניראה יופי. ומאז שאני על הסטמפי, זה רק כישורי הרכיבה שלי שמשתדרגים ומשתפרים… ומשתפרים. (וזה לא ששפשלייזד כאלה גאונים, הם לא. זה אני שלמדתי מה הגיאומטריה המתאימה לי)
 
פ-א-ף, שמעתי את הבולם הקידמי נענק עד נעילה. מה זה יכול להיות? זה היה פתאומי ולא הייתי מוכן, ואני גבוה באוויר, אולי שני מטר, אולי יותר, הרבה יותר משהייתי אי פעם. הזמן כמו מאיט מהלכו, וכל שניה מקבלת המון פרטים, שברירי מחשבה, תמונות מהבהבות. היה שם איזה קטע מבריק בשביל, אני זוכר, חצי מטר, לא יותר, שנצנץ לי בשמש. מבריק זה רטוב, אני קולט, ברור – בוץ, עליתי על בור קטן מוסווה טוב טוב בבוץ. מה עכשיו? איך יורדים לקרקע? אם הייתי פרי-ריידר בטח הייתי יודע, אבל קפיצות זה לא אני. במפרט הטכני של הסטמפג'מפר צויין שיש אחריות לשלדה לקפיצה עד 10 פיט, קרוב לשלושה מטר, עם רוכב עד 80 ק"ג. אני 75, במגבלות. אבל אני נוחת בזוית. איך מתיישרים באוויר, בלי נקודת משען? אני יודע שעושים את זה, ראיתי סרטונים. ב-א-א-ם.
 
סצינה מקומית: הוא ניראה די אוטיסט, בכל אופן לא מתקשר ביכלל, אבל בכל פעם שאני חולף עם כיסא הגלגלים שלי על פניו, אני מבחין באיזה תו סימפטי בפניו, שביב של תובנה. כשאני בא מולו בפרוזדור, כבר מרחוק הוא מפנה דרך בשמינית חיוך, אותו הוא מסתיר בידיים, כדי שלא אראה את העיוות בפנים שלו. בדרך כלל הוא רכון על חוברת כלשהי בפינת הלובי. פעם אחת יצא לי לעבור מאחוריו וראיתי שהוא פותר תשבצים. התקרבתי והצצתי – וואלה תותח. הצעתי פיתרון לאחת ההגדרות והוא צחק, מתבייש מאוד בחיוך המעוות שלו, בריר הנוטף. לא עשיתי שום סימן שמשהו מגעיל אותי ולא נרתעתי במילימטר. הוא ליהג כמה הברות לא מובנות, מנסה בכל מאודו להשתלט על הריר. עניתי מה שעניתי, ושנינו הבננו שלא הצלחתי לפענח כלום ממה שאמר, אבל הבחנתי באינטליגנציה הנשקפת בעיניו. לחצנו ידיים ונפרדנו כידידים.
 
בקומיקס, כשהגיבור חוטף בומבה, מצוירים כוכבים מרצדים במעגל סביב הראש. סוג של קלישאה. אבל אני ממש רואה אותם, מסתובבים במעגל סביבי. כמו במצויירים. אהה. לא ידעתי שיש את זה במציאות. אבל מה אם איזו נשימה? החבטה הוציאה לי את האוויר מהריאות, סחטה אותי עד הסוף, ואני לא מצליח לקחת אוויר. לקחת אוויר. לנשום. לנשום. נו, לנשום. אני מנסה להרים ראש, היער מסביב שקט, איוושת עלים, ערפילים לבנבנים מצמצמים את שדה הראייה, עושה רושם שאני עומד להתעלף. מניח את הראש חזרה. עוד נשימה, ועוד אחת. הרצועה של הקסדה חונקת אותי, שולח יד ונפטר ממנה. פוקח עיניים ומרים ראש שוב. אין ערפילים, יופי, עברנו את זה. מעיף מבט לעבר הרגליים, רגל שמאל בתנוחה מוזרה, שעוד לא המציאו באף יוגה. בתחושת דחיפות פתאומית אני מנסה לסדר אותה, לקום, לפחות להתיישב. גל כאב חד בצד שמאל. שוב התקף של ניסיונות להתרומם, ערפילים, כוכבים. עוד מבט ברגל- שבורה, אין ספק. הרגשתי שהשפתיים יבשות לגמרי פתאום, שאני מתחיל לרעוד ולהכנס לפאניקה ואסור לי. אסור לי גם לזוז. שלחתי יד לאחור ואט אט גיששתי והצלחתי לשלוף את הסיגריות והמצית. בסבלנות התפתלתי ונחלצתי מהתרמיל, הרפתי איברים והינחתי לעצמי להשמט לאחור על הגב, הדלקתי סיגריה. שאנטי שאנטי שאנטי אום.
 
פעם נהגתי לצאת לטיולי הליכה ארוכים במדבר. כתושב של עיר צפופה רוב החיים, זה עשה לי טוב לסגור את הפה ליומיים שלושה, להתרחק מהלהג האנושי המנקר, הבלתי פוסק, מילים-מילים-מילים. והיו שואלים אותי: אתה לא משתגע לבד עם עצמך? עם מי אתה מדבר? איך אתה מעביר את הזמן? ואני עונה: להפך, אני עוזב את השיגעון ליומיים שלושה, מתחבר לשפיות, לצלילות, ומניח לזמן, מפסיק לספור אתו. עם הגיל והניסיון, והיו לי כמה נסיונות מפחידים, למדתי לצרף אלי חבר או שניים, שתקנים מושבעים גם הם. היינו צועדים במרחבים הצהובים שעות על שעות בשתיקה, עם קולות הדישדוש ואיוושת הרוח. זה לוקח כמה שעות טובות, לפעמים אפילו יום שלם, עד שאתה מתחיל לשמוע את השקט. המוח צריך להרגע ולהפסיק לזמזם, ולוקח לו זמן. בדרך כלל ביום השני למסע כשהאזניים כבר נחו, השמיעה מתחדדת מאוד, ואתה מתחיל לשים לב לפרטים שקודם לא שמעת ולא שיערת שאפשר בכלל לשמוע.
 
 בתנועות זהירות ומדודות הצלחתי להסיר מעליי את התרמיל ולמצוא את הטלפון. חייגתי 100, אין קליטה, אוף. טרחתי לפנות כמה אבנים מתחת לגב, איזו אבן חצץ קטנה מתחת לגב מוציאה  אותי מהדעת, לא נותנת מנוחה. רגל מרוסקת, כאבי תופת על כל תזוזה, ואבן קטנטונת מצליחה לתפוס את כל פוקוס. שעת צהריים. היער דומם. יש סיכוי שמישהו יעבור כאן בקרוב? חלפו כמה דקות וניסיתי את הטלפון שוב, לשתי שניות זה תפס. הלו? התנתק. גל של כאב. הטלפון מצלצל, הלו? המוקדנית הספיקה לקלוט את המספר וחוזרת אלי. עוד שלושה ארבעה נסיונות הדדיים והצלחתי להסביר לה איפה אני ממוקם. דבר איתי היא אומרת, ואם זה מתנתק דבר עם עצמך בקול רם כל הזמן.
 
סצינה מקומית: בשעות הבוקר הפרוזדור מלא במתנדבים בחולצות ירוקות, חייכנים, אצים רצים בתכיפות, מסיעים את זה לפזיוטרפיה, את ההוא לריפוי בעיסוק. הם ברובם אנגלוסקסים לבנבנים, בני טובים שנותנים מעצמם למען הקהילה. באחת הפעמים איזה טיפוס אפל ומסוקס, בחולצה כתומה בא לאסוף אותי לטיפול. "אתה רוצה כאפפה לפנים או שאתה בא בטוב?" הוא אומר לי. בדרך אני מנסה להתיידד: "אתה מתנדב?" "לא מותק" הוא עונה, "אני בעבודות שירות. יצאתי טוב עם העסקת טיעון." אהה. מתגלגלים בפרוזדור. "בא לך סיגריה על הדרך?" אני לא מרפה. עצרנו לסיגריה. "אתה מיקרה קל אתה, אתה לא יודע איזה מקרים יש כאן" הוא אומר לי. נפתח סדק. "רק לפני כמה חדשים פוצצתי איזה חריית', שבר בגולגולת, מרק צלעות, יד שבורה, חבל לך על הזמן. עכשיו אני פה, קולט לאן שלחתי אותו. זהו. אני סיימתי עם זה. יש דרכים אחרות."אז נפלת טוב אם השופט" אני אומר. "כל השופטים מנ-מנ-מנייקים, אממה – יש כבוד" מכבים סיגריות ויללה לפזיו.
 
אני שומע טירטור מנוע. 4x4 נשמע לי. זה לא האמבולנס, אבל זה משהו. "אתה בסדר?" "לא ממש", אני עונה, אם אתם לא ממהרים חכו איתי, יש אמבולנס בדרך". האניסטיקט גורם להם לנסות להרים אותי, לקח לי דקות ארוכות לשכנע אותם לא לנגוע. עוד כמה דקות – טירטור נוסף. האמבולנס. הם שלושה – פרמדיק, נהג ונער מתנדב. הנהג לחוץ מהדרך, הפרמדיק לא מוצא דרך להבניס לי את הקרש שלו מיתחת לגב, כמה שאני מסביר לו שאין לי בעיה בגב, זה רק הרגל – לא עוזר. בסוף הוא הלך לאמבולנס לחפש רצועות. נשארתי עם הנער, שנראה לי הכי קול משלושתם. "כבר לימדו אותך להפוך פצוע?" "כן", הוא עונה. הינחתי אותו מאיזה צד לבוא, עזרתי קצת עם הרגל השלמה, ותוך דקה של כאבי תופת הייתי על הקרש. הקלה גדולה. שלב א' מאחוריי.
 
-----&-----
 
עשרה ימים חלפו, והבוקר פגשתי לראשונה את הפזיוטארפיסט שלי. צעירצ'יק צנום ואנרגטי, כיפה סרוגה, לא מנסה לשחק אותה סחבק – ישר ולעניין. מזלך, הוא אומר לי, שיש לך ארבע-ראשי בנוי יופי. בעייתך – טחנו לך אותו טוב טוב בניתוח. עשרים דקות של עבודת פרך, ואני על הרגליים, עושה צעד ראשון. אחרי עוד שעה של טירונות גולני, הטיפול מסתיים. איזה אופניים יש לך? הוא שואל. ספשלייזד, למה? -תתחיל לחשוב על שדרוג, הוא אומר לי, הפזם דופק. לך על יטי – הרגל עלי. הוא מניף תיק רכיבה על השכם, "להתראות מחר, ועד אז מאה מטר על ההליכון, לא פחות, יש?" תותח. נפלתי טוב הפעם.
אני לא מוותר, נח שעה ועולה על ההליכון. צעד – צעד – נשיפה, צעד - צעד – נשיפה. עשרה ס"מ בכל פעם, כאבי תופת. אני נושך שפתיים ומנסה להגדיל לחמישה-עשר. מולי מתגלגלת ג'קלין על העגלה שלה, מבחינה בי ופורצת בקולולוי גדול כמו שרק דודה מרוקאית יודעת: איזה חתיך! איזה גבוה! איזה גבר! תוך שניה כל המחלקה סביבי, כל אחד זורק הערה. מחמוד האח כבר לידי עם מנת אופטלגין דאבל - הוא יודע מה עובר עליי. אני מתקשה להסתיר את ההתרגשות ודמעה מתגלגלת לי. צעד צעד נשיפה, צעד צעד נשיפה… אלוהים, כמה כיף ללכת.

מוקדש לחברי הרוכבים, שדאגו טילפנו ובאו, ורוממו את רוחי ברגעים הקשים
אפריל 2009,
מישו

שאלות ותגובות

נכתב ב - 15/04/2009 12:24:37

וואו זה אמיתי

קשה לבטא את זה אבל נדמה לי שאחרי הכל נפלת טוב כי אתה כבר בדרך החוצה

אני מקווה שהבנת אותי כמו שאני חושב

בהצלחה בשיקום והרבה בריאות

תמשיך לספר לנו מה קורה ואולי תעבור היפנוזה בכדי לשחזר בהילוך איטי כל שבריר שניה ברגע הנפילה
הדמיון וההשערה איך זה קרה בדיוק הורג אותי
נכתב ב - 15/04/2009 12:32:56

אתה פשוט אומן !

הייתי כל כך מרותק לכתיבה המיוחדת שלך, שרק כשהגעתי לסוף אמרתי -רגע, הבן אדם התרסק, נפצע, ואתה מתלהב מהכתיבה !
אז קודם כל מקווה שאתה משתפר ומרגיש יותר טוב, ומקווה לראות אותך בקרוב בשטח- נשמע קצת בנאלי, מצטער, לא לכולם יש כישרון ביטוי מפותח. בכל אופן מאוד מאוד אהבתי לקרוא את הקטע שכתבת- פשוט נהדר. תרגיש טוב.
נכתב ב - 15/04/2009 12:36:27

נחום תקום(מישו)

מישו היקר,
מסינגפור הרחוקה,שולח אני לך בריאות והחלמה מהירה,
להת'(בקרוב....)בשבילים,
נכתב ב - 15/04/2009 12:58:13

תענוג לקרוא.

מקווה לקרוא בקרוב בלוג עם סיכום מסע אופניים/הליכה מטורף..
נכתב ב - 15/04/2009 13:06:14

לפחות בזכות הנפילה

גילנו את יכולת הכתיבה המופלאה שלך!
הרגשתי כאילו הייתי שם איתך ביער..
התאוששות קלה ככל האפשר, מחכים לך.
נכתב ב - 15/04/2009 14:18:07

אף על פי כן ולמרות .

נכתב ב - 15/04/2009 16:04:31

בלוג מצוין.

כרגיל.

חבל שהנסיבות מהנות פחות...

ממתין לשובך.
רק בריאות,
ערן
נכתב ב - 15/04/2009 16:37:20

מישו חברי

למרות ששמעתי את הסיפור במקור ממקור ראשון....תענוג לי להתענג על סגנון הכתיבה המעלה חיוך למרות התוכן הכואב...שיהיה הרבה בריאות ושיקום מהיר...מתגעגעים...חורשים עלי עם הפתיחה "חורשים עם מישו" אתה רואה כבר יש כבר שם לסינגל....להתראות גבר !!
נכתב ב - 15/04/2009 17:09:36

מישו

אחרי יכולת כתיבה כזו נותר
רק לאחל לך החלמה מהירה
נכתב ב - 15/04/2009 17:12:04

מישו

החלמה מהירה וחזרה לרכיבה במהירות, מתגעגע כבר לקפה בטיולים.
נכתב ב - 15/04/2009 17:12:29

אהבתי

רק חבל שהסיפור אינו דימיוני.
להתראות בשבילים .
יורם
נכתב ב - 15/04/2009 17:21:51

מישו

יכולת הכתיבה שלך חייבת להיות ממומשת וחבל שאלו הנסיבות שגילינו אותה.
יש לי עוד טעם טוב מהקפה שהכנת בקצה דרך הסוכר!
רפואה שלמה והחלמה מהירה!
נכתב ב - 15/04/2009 17:31:15

מישו יקר

שהכרנו וזה לא היה מזמן, אף על פי שמרגיש לי כבר לא מעט זמן, ידעתי שהכרתי אדם שמסתכל אחרת על החיים .
איש אמיתי בלי פוזות פשוט מישו ועכשיו גם נוכחתי שעם הרבה כשרון כתיבה .אין לי אלה לאחל לך מה שההיתי מאחל לעצמי (כמכור אל מכור) החלמה מהירה וחזרה לשגרת רכיבה כמה שיותר מהר .מחכים לך !!!!
נכתב ב - 15/04/2009 17:51:32

קובילה- חבר יקר!

אין מילים.
המציאות עולה על כל דימיון! או שמע להיפך!!??
תחלים מהר- בבקשה,
מחכים לך ב"כוכבים" בסינגלים, במידבריות וביערות.
בין ערפילי בוקר, בשמשות של צהרים ולאור הפנסים בלילות .
לא יכולים בלי הקפה שלך והרכיליות בדרך !
תחלים מהר!!!
אין לך ברירה!!
נכתב ב - 15/04/2009 18:00:32

מישו ידידי

עכשיו שמעתי.
חזק ואמץ ברגעים הקשים.
החלמה מהירה ואחר כך חזרה חלקה לרכיבה.
נכתב ב - 15/04/2009 18:21:53

כיסלון

רכבתי היום בכיסלון, ציר נוף דרומי, החיבור לגבעת יערים וצובה, עין טייסים (כן, שוב טבלתי...) ונחל שורק....ובכל הדרך היתה לי מחשבה עלייך מישו ונסיון לזהות את מקום הנפילה ולהיזהר בעצמי....

כתיבה מרגשת מאדם רגיש ומיוחד וכל שנשאר לי לאחל זה שתחלים מהר ותחזור לסטמפי ולאהבתך לרכיבה, סיגריה וקפה טוב...
נכתב ב - 15/04/2009 18:30:28

שמחתי להכיר אותך...

אנחנו אמנם לא מכירים אבל המילים שפיזרת על פני המסך בכישרון ורגישות רבים כל כך נתנו לי הזדמנות להציץ לעולמך לרגע קצר.
אני מאלה שמאמינים שלכל מה שקורה יש סיבה טובה. קיבלת פסק זמן לחשוב ולהבין מה שאתה אמור ללמוד מכך.
החלמה מהירה ושלמה.
שמחתי להכיר.
איב
נכתב ב - 15/04/2009 18:39:32

מישו

רפואה שלמה
רק מנוחה וזמן יפתרו את הבעיה
בינתיים תרשום לנו עוד כמה דברים בבלוג
נכתב ב - 15/04/2009 19:02:04

מישו היקר

נהנתי מאד מפגישתינו היחידה הנגב והצטערתי לשמוע על הנפילה. מה אוכל להוסיף מלבד רפואה שלמה ובתקווה לשתות איתך קפה בשטח, עדיף מוקדם ככל האפשר! להתראות, דיויד
נכתב ב - 15/04/2009 19:02:27

קובי יקר,

קבל חיבוק ענק על יכולת הכתיבה המרגשת שלך. קבל שפע ברכות ואיחולים להחלמה מהירה ובלי כאבים.

נכתב ב - 15/04/2009 19:09:51

וואו

הקול קול של "מישו" אבל הדברים כאילו יצאו ממני. רק לפני 5 חודשים בבן שמן. נפילה בסיטואציה דומה, שבר בעצם הירך ולתוספת גם בכתף. תתנחם איש, השבועים שלושה הראשונים הם הקשים ביותר, מחלימים מזה. עם שלושה ברגים בירך חזרתי לרכב אחרי 3 וחצי חודשים. לאט ובאיזי. אחרי הרכיבה הראשונה התקשרתי לחברים נרגש כאילו כבשתי את האוורסט. עכשיו הכל כבר בסדר, גם הצליעה נעלמה לחלוטין.

יש חיים אחרי! מבטיח!

שגיא
נכתב ב - 15/04/2009 19:17:15

קובי!!

תרגיש טוב ממתינים לך בשבילים ובהובלות היפות!!!
נכתב ב - 15/04/2009 20:06:10

אין לי מילים...

לפחות לא ברמת הביטוי שלך, שיכולות לשבח מספיק את ההתפעלות מהכתיבה המשובחת שלך.
באמת חבל שזה לא נכתב כיצירה דמיונית, אבל אני מקווה ומאמין שתעבור את זה טוב.
החלמה מהירה ולהתראות בשבילים.
נכתב ב - 15/04/2009 20:54:21

קובי כותב וגם רוכב

בתאור המפורט והמנוסח הייטב הצלחת להעביר לנו הקוראים אתמ אירוע ההתרסקות כאילו היינו לצידך . האמת בא לי להושיט לך את העזרה הנחוצה ממש ברגע הנפילה .
אבל אלו רק מילים ודיבורים עם הרבה דמיון .
המציאות לצערי היא מעט שונה .
מאמין כי תחזור לרכיבה בקרוב במשנה מרץ ועם הרבה יותר זהירות וחששות.
קובי, השבילים מחכים לסטמפי שלך .

נכתב ב - 15/04/2009 20:59:11

קובי ,בא לך סיגריה?

קובי תיארת את המקרה לפרטים ואני איתך צופה בסרט, בתור אחד שתמיד מחכה לקפה שלך בטיול כדי לעשן סיגריה יחדיו הצלחת לגרום לי להזדהות עם הקטע עם הסיגריה אעפ"י שאתה סובל כאבי תופת...:-)
מאחל לך החלמה מהירה ושתחזור מהר איש יקר.
אילן
נכתב ב - 15/04/2009 21:03:06

רפואה שלמה

כרגיל כשרון יוצא מגדר הרגיל.
חזור אלינו במהרה, אל השבילים והסינגלים.
רפואה והחלמה מהירה!!!
נכתב ב - 15/04/2009 22:16:49

החלמה מהירה!

ורפואה שלמה!
ובנתיים המשך לכתוב!
ואם תיצטרך עזרה בתשבצים, אולי אוכל קצת לעזור...
נכתב ב - 15/04/2009 22:41:57

קובי קודם כל החלמה

מהירה, זה בטוח לא קל.
כמו פוסטים אחרים שלך תענוג לקרוא רק שהפעם התענוג שלנו על חשבון הכאבים שלך.
נכתב ב - 15/04/2009 23:21:47

רפואה שלמה

נכתב ב - 15/04/2009 23:22:22

החלמה מהירה

קובי אני שמח לשמוע על ההתקדמות האמת לא חשבתי אחרת ,אני בטוח שתעבור את זה מהר אתה פייטר אחי לה'ת
נכתב ב - 16/04/2009 00:14:23

כתוב היטב.

נהניתי לקרוא. החלמה מהירה לקובי, ושניסע כולנו בזהירות.
נכתב ב - 16/04/2009 00:33:28

מאיכות הכתיבה

אני לא מופתע.כשמדברים איתך וקוראים תגובות שלך באתר יודעים שיש לך את זה. והנה גייסת את אותו כשרון כדי לתאר אירוע כואב בחייך...
מקווה לרכב איתך בקרוב.
אילן.
נכתב ב - 16/04/2009 08:32:44

יקירי בלי ווילי

עם כסא הגלגלים ולא לעבור את המהירות המותרת במסדרונות!!
אנחנו ממשיכים בשלנו זה נכון,אולם חלק מאיתנו איתך אז כך אתה לא לבד וגם אנחנו לא...
נכתב ב - 16/04/2009 11:55:33

קןבי ידידי

החלמה מהירה,צריך לתת לגיל ולתרגיל את קצב החיים.אני מבין טוב את הכאב אבל הכואב מכל הוא האגו.להתראות בשבילים.
נכתב ב - 16/04/2009 15:34:34

לקרוא ולהתרגש

קובי ,
מהמעט שמכירים על פי כוח הרצון לקום ולצעוד אין לנו ספק שחצי מההחלמה בידך.
ה ח ל מ ה מ ה י ר ה . הרוכבים והשבילים מחכים לך.
טיפים

נכתב ב - 16/04/2009 22:19:41

קובי יקר

הזמן הוא הרופא הטוב ביותר - הפציעה היא גם "הזדמנות" לזמן מסוג אחר... אני חווה את השיעור הזה מאז שנפצעתי בסוף ינואר. מעז יכול לצאת מתוק, רק צריך לראות ולקחת אותו. ואז פתאום תמצא את עצמך שוב על הסטמפי, וזה לא יהיה כל כך רחוק כמו שזה נראה עכשיו...
חיבוק גדול להחלמה שלמה
איילה
נכתב ב - 17/04/2009 10:57:54

קובי,

אתה איש יקר החלמה מהירה!!!
נכתב ב - 17/04/2009 16:17:17

יפה מאוד

מרתק, קובי...רק חבל שאתה סובל ואנחנו נהנים מהכתיבה. החלמה מלאה יותר חשוב - מלאה! (ואין ספק שהפיזיוטראפיסט שלך צודק...)

ט. אוקלי.




נכתב ב - 17/04/2009 21:35:39

קובי

החלמה מהירה עם הרבה סובלנות וגעגועים לרכיבות
נכתב ב - 18/04/2009 11:43:14

החלמה מלאה

אני מאחל לך שתחזור לרכב שוב לפחות ברמה שרכבת לפני הפציעה
אין ספק מדובר בזן מיוחד
נכתב ב - 18/04/2009 16:00:07

מדהים...

אגב, כבעל ניסיון "אחר" במקצת
הכתיבה היא חלק חשוב בהחלמה.
אנחנו היינו מתלוצצים ואומרים :
"תן לעצבאות ללכת המקומך...."

תמשיך זה גם יוצא לך נורא טוב
רובי

נכתב ב - 18/04/2009 16:01:48

אופס

כמובן שעצבאות זה אצבעות
נכתב ב - 19/04/2009 01:03:57

קובי

אין לי מילים פשוט החלמה מהירה והרבה בריאות ושתחזור במהרה לשבילים שאתה אוהב.
נכתב ב - 19/04/2009 18:15:18

יופי של כתיבה

ובאסה של פציעה, הצטערתי מאוד לשמוע אבל עכשיו צריך להשתקם טוב טוב כי נראה לי שאת עונת המדבר הבאה אתה תקרע כמו שצריך....
נכתב ב - 21/04/2009 22:57:57

קובי

רכבנו מעט איתך, כרוכב סינגלים אגרסיבי מעט אני אומר שאתה איש חזק אני מאמין שתחזור מהר לשטח. כמו שאתה חזק ברכיבה אתה חזק בכתיבה .מחכים לך בסינגלים ובזמן אויר.
נכתב ב - 22/04/2009 18:39:56

הי קובי

קראתי, התרגשתי. אתה כותב מקסים.
רק בריאות.
עדן
נכתב ב - 23/04/2009 13:39:14

קובי היקר

כמי שחווה בעברו פציעה דומה - אני יכול רק להבין ולהזדהות עם חוויית האירוע
מאחל לך החלמה מהירה וחזרה לשבילים
נכתב ב - 23/04/2009 14:00:17

קובי

מקווה שאיחולי ההחלמה שלי הגיעו אליך גם דרך ויקי. ניזכרתי שכשאני ניפצעתי ב2007 כתבת לי, ציטוט: "היי חבר
שתי נקודות אור: א' עצם שבורה שהתאחתה היטב, חזקה ועבה יותר מהמקור. ב' כשתתחיל לרכב שוב, לאחר שתתגבר על הטראומה ותתפוש שוב בטחון, תמצא את עצמך רוכב טוב יותר, הרבה יותר! תשאל את כל מי שנפל וחזר!
מאחל לך החלמה איטית ויסודית. מצפה לראותך. קובי."
אז אני מאחל לך את שתי נקודות האור האלו ועוד הרבה אור, והחלמה מלאה ושניפגש בשבילים ובינהם. לך יש את הקפה, לי יש את הידע..
להתראות
שאולי
נכתב ב - 25/04/2009 17:53:29

עידכון מהשטח

1 2 3 שומעים?
הבחור כבר רץ על/עם קביים
טוב, לא רץ מדלג.
יאלה תמשיך.
נכתב ב - 25/04/2009 19:07:00

קובי שלום,

נכתב ב - 25/04/2009 19:19:02

קובי שלום

הרבה לא יוצא לי לכתוב בפורומים אך כשכתיבה כזו מוצאת את מקומה על "קרקע פוריה" זה כבר משהו אחר.
באותו מקום (פחות או יותר), אומנם עם חבר לרכיבה אך עם תוצאה דומה, זה מחייב תגובה.
התחושות, הפחדים, הצמרמורות, העזרה שמגיעה לפתע פתאום משום מקום (כמה טוב שמטיילים אצלנו במדינה) ואמבולנס החילוץ שמשחרר נשיפה ארוכה וכאילו מביא גאולה גדולה, כל זה חוזר אלי כמעט שנה אחרי הארוע. אצלי נגמר בפציעה קלה יחסית, אצל חברי העינינים הסתבכו.
בכל מקרה, עוד מספר חודשים תסתכל אחורה, תרכב שם, בשלב הראשון בחיל וברעדה ואח"כ מתוך השלמה וביטחון. הכל יהיה זכרון רחוק. העיקר - לעלות על האופניים ולהמשיך לרכב. הרי אנו מכורים לזה. החלמה מהירה.
זאב
נכתב ב - 29/04/2009 22:40:07

הי קובי

נכתב ב - 29/04/2009 22:44:58

הי קובי

כולנו נכוונו בפציעות ומבינים היטב מה עובר עליך, מאחל החלמה מהירה ותשוב לרכיבה ויש לי זיכרון מצוין מהקפה שלך המשתלב נהדר ברכיבות .
נכתב ב - 17/07/2009 14:48:03

נהניתי לקרוא

איחולי החלמה, קצת באיחור
נכתב ב - 14/07/2010 13:23:49

בלדה לרוכב

אין עליך קובי..
בתור מי שבקנאות הדוקה לא מפספסת שום טיול שלך, אני מעכשיו לא מפספסת שום בלוג שכתבת / תכתוב..! יכולה להעיד שהשתקמת להפליא מאותו צעד של 10 ס"מ על ההליכון! ישר כוח!

הוספת תגובה

להוספת הודעה הנך חייב להיות מחובר לאתר