21/12/08 .
אתמול, 20/12/08 נתפסתי "על חם" עת רכבתי על אופני בדרך 4X4 מסומנת בשטח בסימון שבילים שחור. הדרך הינה המשך של סינגל מסומן כנ"ל.
(למען הסדר הטוב אציין כי לכשבדקתי בדיעבד את מפת סימון השבילים מצאתי כי הדרך מסומנת במפה כשביל הולכי רגל ).
בחברתי היו 8 רוכבים נוספים אשר הצטרפו אלי לטיול משולב: רכיבה והליכה לפרסת נחל דרוך.
שלד המסלול נלקח מן האתר של ד"ר חזי יצחק - ממדרשת שדה בוקר. השינויים שבצעתי בתכנון המסלול נגעו לתחילתו, אשר כולה מחוץ לשמורת טבע .
במהלך הרכיבה השתמשנו בנאקבים ובשבילי הולכי רגל אליהם אין כלל גישה ברכב 4X4.
העילה לעיכוב ע"י הפקח היתה "רכיבה בשבילים אסורים בנסיעה לכלי רכב". סיכמנו עם הפקח כי נפגש במקום חניית המכוניות ושם נתחיל ונסיים את התהליך.
עת הגענו למכוניות שחנו בתחנת דלק מנטה - בצומת הכניסה לשדב בוקר, ראינו כי ממתינים לנו 4 טנדרים ירקרקים ולידם "צבא" פקחים נלהבים וחדורי מוטיבציה.
פניתי לזה שנראה הבכיר מכולם וביקשתי כי יניח לחברי, משום שאני לוקח אחריות מלאה על הארוע ומשום שהנלווים אלי הלכו אחרי "כצאן לטבח" ואינם אחראים למעשיהם במקרה זה.
הפקח עט על ה"מציאה", שהרי לא כל יום מתנדב "פראיר" שיקל עליו את המלאכה, חזר ושאל האם אני באמת מקבל על
עצמי את האחריות לארוע ולכל הקבוצה. לאחר שחזרתי ואישרתי את דברי, נלקחתי הצידה לחקירה.
עניתי לכל השאלות ועתה אני ממתין לכתב אישום איתו אתמודד בבית המשפט.
הפקחים מצידם חרגו מכל נורמה מקובלת: למרות שאני מלאתי בצורה מושלמת ומכובדת את חלקי בעיסקה, הם הפרו "הסכם ג'נטלמני" ורשמו לשאר הרוכבים דוחות ברירת קנס בסך 660 ש"ח לאדם.
חברי, כולם כאחד החליטו לוותר על ברירת הקנס, ריכזו את הדוחות ושלחו אותם במרוכז עם בקשה להשפט .
"הארוע" העיב מעט על סיומו של יום טיול מוצלח, יחד עם זאת אני שמח על ההזדמנות להציף את הנושא קבל עם ועדה.
אמת, הייתי מעדיף כי מישהו אחר יעמוד בחזית וישא על כתפיו את הנטל ,אבל איתרע מזלי ובחלקי נפל הגורל.
ולהלן הרציונאל:
הבסיס החוקי עליו נשענים הפקחים בפעולתם הינה הגדרתם של האופניים ככלי רכב בחוק ארכאי מתקופת קום המדינה.
להערכתי העניין מעט בעייתי ואנסה להאיר את נקודת מבטי:
ככלל, נהיגה ברכב דורשת הכשרה עיונית ומעשית שבסופה בחינה - לגבי אופניים הדבר לא נדרש כלל. אנו גם לא נדרשים להעביר את האופניים בדיקת תקינות כלשהי (טסט שנתי למשל) .
יתר על כן, כאשר נרכב על אופנינו בנתיב נסיעה, "נגורש" מייד לשוליים על ידי הניידת הראשונה.
כל העובדות הנ"ל מעידות על שוני מובהק בהתייחסות הרשויות לאופניים, ככלי רכב במובן המקובל.
דוגמא נוספת: שבילי אופניים, שרובם משורטטים בצבע על גבי המדרכה. ברבים מן הפארקים, תמצאו שבילי אספלט סלולים אשר מיועדים במפורש להולכי רגל ולרוכבים יחדיו.
ועוד קושיה:אם האופניים אכן כה מזיקים לבעלי החיים ולסביבה (כך על פי דבריו של "הרב פקח") אז מדוע מלחמת החורמה כנגדם מתרחשת רק במרחב אחד של הרט"ג ?
האם התחום שבין מצפה רמון לירוחם הינו מרחב נפרד ומיוחד ?
שהרי החוק נאכף רק שם ואילו במדבר יהודה, בהרי אילת, בכרמל ובגליל יש שפע שבילים שבהם האופניים מתקבלים בברכה.
האם רכבנו ב"חצר האחורית" של אדם, אשר החליט להוביל את "הקרב" ולמגר תופעה ? לא תקין בעליל - רשות סטטוטורית צריכה להתנהג באופן אחיד, ברור ועקבי ולא להתנהל בעמימות אשר בעטיה אנו יוצאים נבוכים, מבולבלים ומתוסכלים.
הגבלת הנסיעה בכלי רכב בתחומה של שמורה טעונה אישור מפורש של שר התחבורה, האם בכלל קיים אישור כנ"ל ?
מבחינת התנהלות הפקחים במקרה דנן עולה כאילו הם שוטטו למפרע כאן באתר, אספו "מידע לקראת מבצע", תכננו והכינו מארב ובסופו של דבר גם "לכדו את הארנב".
ואם אכן זה המצב, מן הראוי היה כי יפעלו למניעת העבירה ולא יקפצו על הזדמנות לחלק קנסות בצורה כה עלובה.
אני די סקרן לקצר את הזמן ולראות מה ילד יום בסופו של דבר. ועד אז הם החתול ואני העכבר שמתרוצץ בשטח הפתוח כשמחילתו רחוקה.
25/12/08
בעקבות סיפור המעשה הנושא "עלה לדיון" בכל מיני פורומים.
הועלו כל מיני רעיונות הקשורים בהתארגנויות לצורך שינוי המצב, להלן דעתי בנוגע לפעילות הנדרשת בעתיד:
מי שצריך לייצג את ציבור הרוכבים זה איגוד האופניים אשר בינתיים יושב על הגדר. (הרשטיק שומע ?)
במקום לילל ולברבר אנו צריכים להרשם לאיגוד וללחוץ עליו מבפנים לפעול לקידום האינטרסים שלנו כרוכבים שאינם מתחרים.
השנה האיגוד פותח את שעריו ללא תשלום לרוכבים עממיים. אינני יודע מה מידת ההענות, ברור לי שלכשנידרש לשלם סכום סימלי של כמאה שקלים נמצא מליון סיבות מדוע לא להכניס את היד לכיס.
אנו צריכים להגיע לכך כי רק בנוגע לשמורות טבע ולגנים לאומיים יסייגו את האופניים מיתר כלי הרכב.
יש לכך תקדים בחוק החופים ואינני מבין מדוע לא ניתן להשליך ממנו גם לעניין זה.
הדבר צריך להעשות ע"י שינוי חקיקה קל ואפשר להסתפק גם בסיכום כתוב עם הנהלת הרט"ג.
לא יתכן כי כל הסינגלים בארץ יהיו אסורים באופן גורף לרוכבי אופניים. זו גזרה לא הגיונית והציבור לא יעמוד בה.
יחד עם זאת עלינו להבין ולקבל כי קיימים מספר שבילים כגון שביל המעיינות, אלון שוקף או השביל לסטף אשר בהם קיימת תנועה ערה של הולכי רגל ושם צריך להגביל את הרכיבה לשעות המוקדמות בהן אין מטיילים.
נקבל בהבנה גם איסור רכיבה במספר שבילים נוספים מטעמים "מדעיים" . כל מה שצריך זו מעט רגישות, רצון טוב והבנה ולדוגמא ניתן לציין את ההתיחסות של גוף דומה - הקק"ל.
חשוב לציין כי לפחות מנסיוני האישי, היחידים אותם אנו פוגשים בשבילים שאנו אוהבים הם חברינו הרוכבים. לעיתים נדירות נקרים בדרכנו מטיילים רגליים.
המשך יבוא על פי הקורות שיתרחשו בעתיד .....
3/1/09
מצרף מכתב שכתבתי למנהל חטיבת פיקוח ואכיפה ברט"ג בתאריך 20/1/09.
המכתב נשלח בפקס ובדואר רשום, כעבור שני ימי עבודה קיבלתי מן הדואר אישור SMS כי המכתב נמסר ביעדו.
מאחר ועברו מאז שבועיים ומאחר ועדיין לא זכיתי לכל התייחסות מרגיש צורך לשתף בכך גם את הכלל.
לכבוד: מר רוני מלכא, מנהל חטיבת פיקוח ואכיפה
רשות הטבע והגנים
רח' אדם ועולמו 3, ירושלים, 95463 .
הנדון: מפות סימון ואיתור שמורות טבע וגנים לאומיים בנגב.
א.נ.
לפני כחודש ימים "נתפסתי על חם" עת טיילתי עם חברים באזור בקעת צין. לטענת הפקח רכבנו על אופנינו בניגוד למותר על פי החוק. עוכבתי לחקירה, שיתפתי פעולה באופן מלא וכרגע אני ממתין להגשת כתב אישום והזמנה לדין.
בינתיים, אספתי חומר, על מנת להתכונן לעת בה אצטרך להכין כתב הגנה מטעמי.
נדרשו לי 3 שבועות תמימים לאיסוף העתקים מן המפות הסטטוטוריות המהוות ביסוס ואסמכתא לאכרזת השמורות והגנים הלאומיים באזור בקעת צין. "טיילתי" באתרי האינטרנט של המשרדים הרלוונטים, ביקרתי במוסדות התכנון הרלוונטים, שוחחתי עם מהנדסי הוועדות, והפעלתי חברה אשר מתמחה באיתור חומר ארכיוני ברשויות השלטון.
אין לי ספק כי המאמץ והתשומות אשר נאלצתי להשקיע על מנת לקבל את המידע, הינם מוגזמים לחלוטין. אין לאזרח הפשוט כל דרך להשיגו, מבלי להזדקק לשירותם של מומחים.
מדובר במידע אשר צריך להיות זמין לציבור, ובימינו אלה מן הראוי שתהיה אליו גישה דרך האינטרנט.
(אגב, פיסות המידע אליהן כן ניתן להגיע דרך האינטרנט, אינן מעודכנות ואינן מדוייקות).
מן החומר שאספתי למדתי, כי הקשר בין שמורות הטבע והגנים המוצגים על גבי מפות סימון השבילים של החברה להגנת הטבע, לבין חטיבות הקרקע אשר אוכרזו לשמש כשמורות וגנים לאומיים, קלוש ביותר. לא מדובר בסטיות גרפיות בלבד אלא, בטעויות גסות ומהותיות.
מניתוח ההבדלים אני מסיק, כי לא ניתן לסמוך על מפות סימון השבילים וכי אני זקוק למפות נכונות ומדוייקות, אשר הרט"ג סומכת עליהן את ידיה.
מאחר ואין בכוונתי להמנע מטיולים במהלך ההמתנה למשפט ומאחר ואני רוצה להמנע מחיכוכים מיותרים עם פקחי הרשות, אני מבקש כי הרשות תספק לי העתקים של המפות הנכונות.
המפות הדרושות לי הן מפות התכנון (מפות מתאריות מאושרות) ומפות האכרזה בין קו רוחב 560 בצפון לקו רוחב 470 בדרום (הנתונים ברשת ישראל החדשה). במידה ולהערכתך נדרשות לי מפות נוספות, אשמח לקבל גם אותן.
אוכל "להתמודד" עם העתקי נייר צבעוניים או עם קבצים של מפות סרוקות, אני מוכן לשלם תמורת האינפורמציה במידה ואדרש לכך ואני מוכן להגיע ולמשוך את החומר ממשרדכם.
לתשובתך המהירה אודה.
בברכה,
יאיר נחמיאס – מודד מוסמך
לאור העובדה כי הרט"ג איננה שוקטת על שמריה וממשיכה להתנקל לרוכבי האופניים, יש לעורר את הנושא מידי פעם ולהניע את קהל הרוכבים לפעולה.
לא מדובר בקומץ שולי ואיזוטרי של רוכבים שנפגע אלא בפלח הולך ומתרחב של רוכבי שבילים אשר פרושים בארץ מדן ועד אילת.
שני ארועים חדשים הקשורים בנושא הם ביטול תחרות 24 שעות בבקעת תמנע (שם מוגבלת סמכותו של הרט"ג אז הוא דאג לשסות בנו את רשות העתיקות), מתן קנסות לרוכבים בשבילי הר מירון (שינוי של סטטוס קוו קיים).
מעט הרהורים ונקודות למחשבה:
לפקחי הרשות סמכויות נרחבות ודומות לאלו של אנשי המשטרה. השוטרים והקצינים עוברים קורסים והשתלמויות אשר מכשירים ומסמיכים אותם לבצע את מגוון הפעולות השוטפות והיומיומיות.
המשטרה מקפידה על קוצו של יוד בכל הנוגע לנהלי ההכשרה וההסמכה. כל זאת על מנת שהשוטר יפעל במסגרת החוק משום שאחרת, כל פעולה שהוא מבצע עלולה להפסל וליפול עת תגיע למבחן המשפטי.
למיטב ידיעתי הדבר איננו נכון בכל הקשור לפקחי הרשות וניכר באופן ובסגנון פעולתם.
לעניות דעתי קיים סיכוי גבוה כי רוכב שנכשל בבצוע עבירה על חוק רשות השמורות והגנים יצא זכאי במשפט, אם עורך דין שייצג אותו יטה את כובד משקלם של טיעוני הנגד לנושאים הקשורים בפרוצדורה, נהלים וכיוצא באלו מוקשים.
שתי דוגמאות לפעילות מעוותת של הפקחים אשר התרחשו במהלך האינטראקציה ביני לבינם.
חובת הצגת מסמכים:
חלה על האזרח חובת הצגת מסמכים לדרישת שוטר (ומכאן גם לדרישת הפקח), אין להם סמכות לקחת אותם ולהחזיקם בכיס מכנסיהם כביטחון לכך שבעלי המסמך לא ינסה מזלו בבריחה. הדבר נעשה על ידי הפקחים כדבר שבשגרה.
נסיון להחרמת מכשירי GPS:
הפקחים נוהגים לבצע זאת על מנת להוכיח באמצעות הקלטת המסלול את עצם השהות בשטח מסויים. סמכותם לערוך חיפוש ולהחרים חפצים קשורה בגניבת ערכי טבע מוגנים והוצאתם מתחום השמורה. אינני סבור כי מכשיר ה- GPS עונה להגדרה.
אינני רוצה לחטוא וללכלך על כלל פקחי הרט"ג , אינני מכיר איש מהם באופן אישי אך לאור התחושה כי יש כאן מערך מאורגן של התנקלות והתעמרות ברוכבי אופניים ארצה לשתף אתכם בשני ארועים שקרו לי אישית במסגרת של טיולי ג'יפים.
מכאן אולי תבינו את מידת ההערכה והחיבה אשר אני רוכש כלפיהם.
במקרה הראשון נטפל אלי פקח עת ישבנו חבורת משפחות לארוחת פיקניק במהלך אחד הטיולים. העילה ל"מפגש" היתה העובדה כי כלבתי אשר איננה מזיקה לאיש מתרוצצת חופשי. תוך כדי דין ודברים היא הותקפה באכזריות ע"י כלבתו של הפקח אשר השתחררה וזינקה מתוך הג'יפ (כן, עברו מאז מספר שנים). לאחר שהפרדנו בין הניצים הפקח המשיך לדרכו בבושת פנים.
במקרה השני החלטנו לחנות ללינת לילה ליד אחת מפנינות החמד המדבריות אשר איננה מהווה חניון לילה תקני. גורשנו ע"י פקח מעט לפני רדת החשיכה, מיד עת התחלנו בהתארגנות. עזבנו את המקום - קבוצתנו לכיוון אחד והפקח לכיוון שני. נסענו כשלושה ק"מ, נכנסו לערוץ נסתר, הדלקנו גזיה ולאחר הקפה, בהנחה כי הפקח חזר לביתו שבנו על עקבותינו למקום ממנו גורשנו.
ומה מצאנו ?
שני ג'יפים ירקרקים, חבורה של עלמות חן ומספר בחורים מתכוננים להעביר את הלילה לפי המתכון שלי.
כל המעורבים נהגו ב"ספורטיביות" וכך העברנו את הלילה בכיף השוטרים יחד עם הגנבים.
שני הסיפורים ארעו לפני מספר שנים אך הם נטועים בזכרוני. ולמרות שבשני המקרים "שיכרון הכח" שיחק לידיים שלי ולמרות העובדה כי בשניהם יש גם אלמנט קומי, לא צריך תבונה מיוחדת, על מנת להבין מהיכן נובעת כלפיהם, ההתייחסות השלילית שלי.
ובכלל מי יודע? אולי שני ה"כוכבים", נמנים כיום, על מי שמנהל שם את העניינים ?
וכרגיל, המשך יבוא על פי התפתחות הדברים ......