עלו כאן ברשת תמונות של השקנאים בבריכות הדגים של מעגן מיכאל ומעיין צבי. כתבתי מסלול קצת שונה, עם שבילים ומעברים שלא רכבנו או עברנו בהם וגם את בריכות מעיין צבי. הצעתי להם להצטרף אלי, אבל לא. כל אחד מסיבותיו/תירוציו. אז אני לבד. על הרכבת של 9:01 לבנימינה. על הגשר ליציאה המערבית, מנסה שוב ושוב במעליות, הלוך וחזור, עד שהסבירו לי שהמעבר על הגשר הוא מבחוץ, מהיציאה המזרחית. למערב, על שביל אופניים ישן לצד הכביש, חוצה את 4 ומיד צפונה לאורכו של עדה. וכאן במקום להמשיך עם השבילים המוכרים, חוצה את הנחל, מצליח לא להרטיב את הנעליים ונכנס לאיזה שביל/סינגל, מסומן כשביל ישראל, אבל לא מאמין שרגל אדם דרכה בו, גרוע מאד. כאן הייתי צריך לוותר ולחזור לשבילים המוכרים, אבל אני לפעמים!!!עקשן, הצלחתי לעבור בו, ממש קצר. ועכשיו על שבילים לצידי שדות חרושים, אז גם השביל, ומול הרוח הצפונית(בחזרה היא תהיה נהדרת) מעגן מיכאל(אתנחם בעופות ובשקנאים). תכננתי לצידי השמורה/פארק הצפרות(להכנס אליו, זה רק בתאום וליווי), IHM הראה שהדרכים והמעברים עבירים, אז לא, כאן כבר מוכרח לחזור לשבילים המוכרים. שקנאי בודד חום!(מה זה?)בתוך קהילה ענקית של עופות שונים, עוד שניים מרחוק(בעצם, בשביל הסמרט שלי, הכל רחוק). משוטט בין הבריכות, באמת יש הרבה עופות, ברווזי בר, אנפות, אגמיות ועוד שאני לא ממש מכיר(ומרחוק, מתקרבים הם מתרחקים). בבריכה הצפונית, אי קטל של אבנים וקבוצה גדולה של שקנאים עליה, נהדר. אל הבריכות של מעיין, הגישה סגורה, אז מסביב, בריכה גדולה עם המון המון עופות ונדמה לי שגם שקנאים ביניהם.חזרה לאורך המסילה, מעלי להקה ענקית של שקנאים, טסה לה דרומה(במעגלים, רחוק מלצלם). אז ממש בטיסה, עם הצפונית הנהדרת. תחנת בנימינה, תנועה רגילה מאד, למי שפחד(4 רכבות בשעה). תחנת האוניברסיטה, המון דתיים מחכים לרכבת לירושלים שלא תגיע. אז איזה רוכב שפגשנו בשבוע שעבר, אמר כמה שרכת יותר קשה, אז ההנאה יותר גדולה אז ממש נכון. ברכות לכולם. וכמובן שהמצלמה של יהודה(יחד אתו),היתה הכי חסרה.