הטיול היה גדול, תרתי משמע. לנו היו מספר תקלות, כולל פציעה וביקור בבי"ח !

הטיול הזה לא היה קל עבור רובנו. התגלו בו מספר גיבורים וגיבורות, שלהם אני רוצה להקדיש את הגלריות.
ראשית לאילנה, שעברה פציעה לא קלה, ותהליך מתיש של פינוי וטיפול רפואי. אל תתני לזה לשבור את רוחך הספורטיבית.
ללין, שהגיעה בידיעה שאסור לה לרכב, ובכל זאת השתתפה בכל הפעילויות שמסביב, ובעצם אירגנה את כל הלוגיסטיקה. ובמיוחד על הטיפול המסור באילנה.
לשלומי, שדחף וארגן את כל העסק. רכב ביום הראשון, הקשה, באומץ רב, והיה שם, בגדול, כשהיה צריך את היכולות הרפואיות שלו. אין עליך!
למוניקה, שלחמה בגבורה ככל שיכלה, וממש אולצה לפרוש, כדי למנוע נזק לרצועות הברך.
לאריאל, שהיה יציב וחזק כמו סלע, הסיע אותנו שעות ארוכות להקפצת המכוניות, ותמיד דאג גם לאחרים.
לאריה, שלדעתי היה אחד המבוגרים מבין המשתתפים, שביצע את כל המסלול בצורה מעוררת כבוד, ולרגע לא הזניח את הדאגה לשלומם של האחרים. אתה תותח.
לאבישי, שלמרות שהיה הרוכב השני הכי צעיר בטיול, היה ממש בולט בשטח ברמת הרכיבה, גם טכנית וגם בכושר. אתה תותח על.
ליובל, הצעיר מבין כל המשתתפים, שלמרות התרסקות מפוארת ביום הראשון, עם פצעים בברך ובירך, ועם עשרות קוצים שנותרו נעוצים בכל גופו, רכב את כל המסלול, וביום השני פשוט דהר איתי על אופני הז"ק שלו כשהו משאיר מאחור, מאות רוכבים מנוסים.
תודה לכולכם, היה לי לכבוד וכייף לרכב אתכם.
גדי

אין לתאר את ההרגשה לאחר שסיימנו את המסע הקסום בגולן..דוקא כשנסענו בשקט בלילה עם הפוקוס מקצרין לרמות ובחזרה הקדשתי את המחשבה לאותם שהפכו שם את הלילה ליום 33 שנים קודם לכן ולכל אותם שלא ראו את השחר..כשדוושנו אבישי ואני ששומר על הזנב שלו כל הזמן, וחרד שמא יפול, חשבתי על אותם ילדים של הגבורים שבזכותם אנו מדוושים ..לשמוע מאיש הרוכב על האפניים( שגדי כה חושק בהם) על הדוד קהלני ועל מי שלחם וגם נפל שם בעמק הבכא מלא אותי במחשבות ולא רק על אפניים ומי שמצליח לטפס או דוהר במורד..החבורה הנפלאה שלנו עשתה את הכל חזק,מרגש ואמיתי..מקווה שהוספתי עוד מבט לחוויה המדהימה של החוצה.תודה לכולם.עממי (אריאל..)